Zohar and Derekh Hashem
on Galut
1100 — 1735 CE · 635 years apart
Both texts engage with galut and sitra-achra, but emphasize different theological functions. Text 1 (Derekh Hashem) presents galut/Egyptian slavery as a purification mechanism—a necessary tzimtzum-like process where Israel is refined 'like gold in a furnace' (כזהב בתוך הכור) before redemption enables permanent separation from evil. The focus is redemptive and forward-looking. Text 2 (Zohar) emphasizes sitra-achra's ongoing parasitic sustenance during galut (היא ינקא מסטרא אחרא) and depicts galut as continuation of spiritual contamination (בגלותא), with redemption portrayed more as an extended struggle. Text 1 stresses galut's definitive corrective role; Text 2 stresses sitra-achra's persistent grip. Both accept galut's necessity but differ in whether it represents temporary purification or ongoing spiritual entanglement.
Zohar
1100
View on Sefaria →וַתֹּאמֶר אִם תִּתֵּן עֵרָבוֹן עַד שָׁלְחֶךָ. אִלֵּין אִינּוּן סִימָנִין דְּמַטְרוֹנִיתָא, דְּאִתְבָּרְכָא מִן מַלְכָּא בְּזִוּוּגָהָא. וַיֹּאמֶר מַה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֵּן לָךְ, וַתֹּאמֶר חוֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ. אִלֵּין אִינּוּן (נ"א סטרי) קִטְרֵי עִלָּאֵי, תַּכְשִׁיטָהָא דְּכַלָּה אִתְבָּרְכָא מִתְּלָתָא אִלֵּין, נֶצַח הוֹד יְסוֹד, וְכֹלָּא אִשְׁתְּכַח בִּתְלָתָא אִלֵּין וְכַלָה (ס"א מנצח הוד יסוד) מֵהָכָא מִתְבָּרְכָא. מִיַּד וַיִּתֶּן לָהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַתַּהַר לוֹ. וַיְּהִי כ
Derekh Hashem
1735
View on Sefaria →ענין זכירת יציאת מצרים: אח״כ מקבל עליו עול מצות ב״והיה אם שמוע ואח״כ מזכיר יציאת מצרים בפ׳ ציצית והיינו כי הנה יציאת מצרים היה תיקון גדול שנתקנו בו ישראל ונשאר הדבר לנצח והיינו כי מאחר חטאו של אדה״ר נשאר האנושיות כלו מקולקל כמ״ש בח״א והיה הרע מתגבר בכלו עד שלא היה נמצא מקום לטוב שיתחזק כלל ואעפ״י שנברר אברהם אבינו ע״ה להיות הוא וזרעו לה׳ נבדלים מכל האומות הנה עדיין לא היה להם מקום שיוכלו להתחזק ולהתכונן בבחי׳ אומה שלימה ולזכות לעטרות הראויות להם מפני הרע שהיה מחשיך עליהם והזוהמא הראשונה שלא י
Related Concepts
Where do you stand?