Kelipot (Husks/Shells)
קליפותShells of impurity that conceal and entrap divine sparks; the metaphysical source of evil and concealment.
The concept of kelipot—cosmic shells of impurity that simultaneously conceal divine sparks and serve as the metaphysical source of evil—emerges in the Zohar (c. 1100) as a foundational cosmological principle. The Zohar employs vivid organic metaphors, particularly the walnut image distinguishing outer (weaker) from inner (harder) shells, to map the hierarchical structure of impure realms above and below. This text establishes kelipot as active forces that obscure divine essence, approach and seal off the core of consciousness, and expel Israel from holy space through systematic veiling. The Zohar's treatment frames kelipot fundamentally as obstacles to mystical perception and cosmic rectification.
Sixteenth-century Lurianic Kabbalah, as systematized by Chaim Vital in Sefer Etz Chaim (1570), integrates kelipot into genealogical and numerological frameworks, tracing their origin to the "dregs of the seven dead kings" and corresponding their eleven aspects to the incense spices. This represents a shift toward technical categorization and structural analysis. By the eighteenth century, Ramchal and subsequent figures—particularly Shneur Zalman of Liadi in the Tanya (1786)—reframe kelipot not merely as cosmic obstacles but as philosophical necessities within divine service. Shneur Zalman emphasizes that forbidden things and even frivolous acts derive sustenance from kelipot's palaces, transforming the doctrine from cosmological description into a tool for understanding consciousness and ethical choice. This progression reveals a sustained development from metaphysical mapping toward psychological and soteriological application, with later thinkers increasingly integrating kelipot into frameworks of human spiritual practice and intention.
Across the Corpus
Zohar
1100–1400 CE
קְלִיפָה תַּקִּיפָא אִיהִי לְגוֹ מִקְלִיפָה דְּהַאי עָלְמָא. כְּגַוְונָא דֶּאֱגוֹזָא, דְּהַאי קְלִיפָה דִּלְבַר לָאו אִיהִי תַּקִּיפָא, קְלִיפָה דְּאִיהִי לְגוֹ מִינָּהּ, אִיהִי קְלִיפָה תַּקִּיפָא. אוּף הָכִי לְעֵילָּא, קְלִיפָה תַּקִּיפָא, אִיהִי רוּחָא אַחֲרָא דְּשָׁלְטָא בְּגוּפָא. לְגוֹ מִנֵּיהּ, אִיהִי קְלִיפָה קְלִישָׁא. לְגוֹ מִנֵּיהּ מוֹחָא.
The passage extensively discusses the nature of kelipot using the walnut metaphor, distinguishing between outer (weaker) and inner (harder/stronger) shells, and applying this to spiritual realms above.
Where Zohar applies Kelipot (Husks/Shells), Chaim Vital explains it.
Sefer Etz Chaim
Chaim Vital · 1570–1590 CE
דע כי הקליפות בעולם אצילות אינם אחוזים אלא בזו"ן לבד אבל מבינה ולמעלה אין להם אחיזה כלל אבל בג' עולמות בי"ע יש אל הקלי' אשר שם אחיזה ויניקה אפילו מבינה ולמעלה של אותו עולם. וסוד הענין דע כי הנה כל הקלי' לא נעשו אלא מן השמרים והברור של ז' מלכים שמתו כנודע והנה אותן ז' מלכים שמתו הם בחי' זו"ן דאצילות לבד לפי שהמלכים של או"א לא מתו כנזכר אצלינו שנשארו למעלה במקום אצילות ולא ירדו לעולם הבריאה וע"כ לא היה בהם מיתה אבל הז' מלכים של הזו"ן שירדו בבריאה ושם מתו אז נתעוררו ונתהוו הקלי' הנקרא מות והנה זו"ן הם ב' אותיות אחרונים של הי"ה והם ו"ה שהם גימטריא י"א לכן הקלי' הם י"א ג"כ בסוד י"א סמני הקטורת כמבואר אצלינו בענין פטום הקטורת ובענין הקדיש של הודו והנה בזמן הגלות אז כבכול אין השם שלם לפי שזו"ן שהם ב' אותיות ו"ה אחרונים הם נפרדין מן או"א שהם אותיות י"ה ויורדין למטה ומהם נמשך הארה אל הקלי' יען ששרשם הם משם כנ"ל והם מאירין בהם ומחיים אותן בסוד י"א סמני הקטורת שהם חיות הקלי' ורוחניותן אשר נמשכו מב' אותיות ו"ה כנ"ל הן י"א בחי' משם ו"ה היורד שם וכאשר עולין זו"ן למעלה עד עולם אצילות ומתחברים עם או"א שהם י"ה אז מסתלקין ועולין גם כן למעלה י"א סמני הקטורת שהם חיות הקלי' אשר נמשכו מן ו"ה ואז הקלי' מתבטלים ואז השם עליון נעשה שלם:
The passage extensively discusses the kelipot (קלי') — their origin from the dregs of the seven kings who died, their attachment to ZO"N, their 11 aspects corresponding to the 11 spices of the incense, and their vitality and nullification.
Kalach Pitchei Chokhmah
Moses Chaim Luzzatto (Ramchal) · 1730–1750 CE
ויש טעם גדול לומר כך, כי הרי מלבד אומות העולם ומלאכי חבלה, יש עוד ענין אחר, שהם עשר ספירות דקליפה, כמפורש בזוהר בכמה מקומות, והנה כנגד ישראל ומלאכי השרת יכולים לשים אומות העולם ומלאכי חבלו, שיהיו כנגד השלמות והחסרון, אך עשר ספירות דקליפה כנגד מי?
The passage explicitly discusses עשר ספירות דקליפה (ten sefirot of kelipah), citing the Zohar, and poses a structural question about their counterpart, making kelipot the central topic.
Derekh Hashem
Moses Chaim Luzzatto (Ramchal) · 1735–1745 CE
ענין נביאי השקר: ואולם עיקר הענין הזה הוא מ״ש בח״א פ״ה מאותם כחות הטומאה שנמצאים בעולם ופועלים כפי מה שהוחק בטבעם ונמסר בידם. והנה יש בכחם שיטעו את האדם במה שיושפעו עליו השפעות בדרכים כעין דרכי הנבואה האמיתית ויגלו לו ענינים אמיתים וכוזבים ויחדשו לו קצת ענינים נפלאים וכמ״ש הכתוב בפי׳ בנביא השקר ונתן אליך אות או מופת ובא האות והמופת. והנה דבר זה אפשר שיקרה לאדם שלא ברצונו ואפשר שיקרה לו ברצונו והיינו שאפשר שיקרה לו מקרה זה והוא לא השתדל עליו או השתדל על הפכו והגיע לו זה מפני שלא נשלם במעשיו והשתדלותו. ואפשר שיגיע למי שרצה בו ברשעו והשתדל להשיגו והיינו שילך אחרי הכחות האלה וישתדל להדבק בם ברצונו להשיג מהם מה שיחפוץ להשיג דהיינו שיגלו לו ענינים כמ״ש שבהם יחזיק עצמו לפני בני האדם לנביא ויסיתם כמו שיחפוץ או יתכבד בעיניהם ומן המין הזה היו נביאי הבעל והאשרה שהנה היו משתדלים בזה עד שהיו מתדבקים בכחות האלה ומשיגים ידיעת קצת דברים שעל ידיהם היו מפתים המאמינים בם, וכן מחדשים בכח זה נפלאות לאות על נבואתם וכמ״ש. ואמנם הם בעצמם היו יודעים שאין זה להם אלא מצד הטומאה מה שבחרו להם ולא היו חושבים בעצמם שהם נביאים אלא ברשעת לבבם היו עושים כן. אך גם למי שלא השתדל על זה היה אפשר שיקרה זה כמ״ש וע״כ היו צריכים המשתדלים לנבואה למלמד מובהק שילמדם כמ״ש ועל ידו היו נצולים. וכל זה עד שיגיעו למדריגה הנבואה באמת כי כיון שהגיעו לה כבר ראו ההפרש הגדול והכירוהו וא״א להם עוד שיסתפקו בזה כלל וכמ״ש:
The text explicitly discusses 'צד הטומאה' (side of impurity) whose powers can produce false visions and wonders, paralleling the kelipot as shells that counterfeit holiness.
Where Moses Chaim Luzzatto (Ramchal) explains Kelipot (Husks/Shells), Moses Chaim Luzzatto (Ramchal) applies it.
Mesillat Yesharim
Moses Chaim Luzzatto (Ramchal) · 1738 CE
וְהִנֵּה שָׂמוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָאָדָם בְּמָקוֹם שֶׁרַבִּים בּוֹ הַמַּרְחִיקִים אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, וְהֵם הֵם הַתַּאֲווֹת הַחָמְרִיּוֹת אֲשֶׁר אִם יִמָּשֵׁךְ אַחֲרֵיהֶן הִנֵּה הוּא מִתְרַחֵק וְהוֹלֵךְ מִן הַטּוֹב הָאֲמִתִּי
The text describes material desires (התאוות החמריות) as forces that distance a person from God, functioning analogously to the kelipot as metaphysical sources of concealment and spiritual obstruction.
Nefesh HaChayim
Chaim of Volozhin · 1780–1820 CE
וכן להיפך ח"ו בעת עברו על אחת ממצות ה' אמרו גם כן במאמרם ז"ל הנ"ל כל המטמא עצמו מלמטה מטמאין אותו מלמעלה. פי' ג"כ כנ"ל שמשורש אותו העון למעלה בכחות הטומאה הוא ממשיך ר"ל רוח הטומאה על עצמו וחופפת עליו וסובבתו.
The passage explains that one who defiles himself draws down 'ruach hatumah' from the root of the sin in the upper forces of impurity (כחות הטומאה), describing the mechanism by which kelipot/impurity attach to a person.
Where Chaim of Volozhin applies Kelipot (Husks/Shells), Shneur Zalman of Liadi explains it.
Tanya
Shneur Zalman of Liadi · 1786–1796 CE
הִנֵּה מוּדַעַת זֹאת, שֶׁכָּל אִיסּוּר שֶׁבָּעוֹלָם יֵשׁ לוֹ שֹׁרֶשׁ וּמְקוֹר חַיִּים בַּקְּלִיפּוֹת, שֶׁאִם לֹא כֵן לֹא הָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת בִּמְצִיאוּת בָּעוֹלָם בִּלְתִּי הַשְׁפָּעָה עֶלְיוֹנָה. וַאֲפִילוּ הַמְסַלְסֵל בְּשַׂעֲרוֹ וּכְהַאי גַּוְנָא, מְקַבֵּל חַיּוּתוֹ בְּרֶגַע זוֹ מֵהֵיכְלוֹת הַקְּלִיפּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר. וְהִלְכָּךְ, גַּם פְּרָטֵי הָאִיסּוּרִים שֶׁלֹּא בָאוּ לִידֵי מַעֲשֶׂה מֵעוֹלָם בָּעוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי, מִכָּל מָקוֹם שָׁרְשֵׁי חַיּוּתָם הֵן בִּמְצִיאוּת בְּפוֹעַל מַמָּשׁ בְּהֵיכְלוֹת הַקְּלִיפּוֹת.
The passage centrally explains that every forbidden thing (issur) in the world has its root and source of life (shoresh u'mekor chayyim) in the kelipot, and even frivolous acts receive their vitality from the heikhalot ha-kelipot (palaces of the kelipot), citing the Zohar.
Connections
Top Passages(20)
Zohar
וְאִינּוּן קְלִיפִּין דְּסָחֲרִין לְד' חֵיוָן דִּמְטַטְרוֹן, אִינּוּן: תֹּהוּ, (מלכים א י״ט:י״א) וְהִנֵּה רוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לֹא בָרוּחַ יְיָ. בֹּה"וּ, וְאַחַר
Tap to expand
Zohar
קְלִיפָה תַּקִּיפָא אִיהִי לְגוֹ מִקְלִיפָה דְּהַאי עָלְמָא. כְּגַוְונָא דֶּאֱגוֹזָא, דְּהַאי קְלִיפָה דִּלְבַר לָאו אִיהִי תַּקִּיפָא, קְלִיפָה דְּאִיהִי לְגוֹ מִינָּהּ, אִיהִי קְלִיפָה תַּקִּיפָא. א
Tap to expand
Sefer Etz Chaim · Chaim Vital
דע כי הקליפות בעולם אצילות אינם אחוזים אלא בזו"ן לבד אבל מבינה ולמעלה אין להם אחיזה כלל אבל בג' עולמות בי"ע יש אל הקלי' אשר שם אחיזה ויניקה אפילו מבינה ולמעלה של אותו עולם. וסוד הענין דע כי הנה כל הקל
Tap to expand
Tanya · Shneur Zalman of Liadi
הִנֵּה מוּדַעַת זֹאת, שֶׁכָּל אִיסּוּר שֶׁבָּעוֹלָם יֵשׁ לוֹ שֹׁרֶשׁ וּמְקוֹר חַיִּים בַּקְּלִיפּוֹת, שֶׁאִם לֹא כֵן לֹא הָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת בִּמְצִיאוּת בָּעוֹלָם בִּלְתִּי הַשְׁפָּעָה עֶלְיוֹנָה.
Tap to expand
Zohar
וּבְזִמְנָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאִלֵּין קְלִיפִּין אִתְּמָר בֵּיהּ (איכה ג׳:מ״ד) סַכּוֹתָה בֶּעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְפִלָּה. תֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עֲלַיְהוּ אִתְּמָר (שמות י״ד:כ׳) וַיְהִי הֶעָנָן וְ
Tap to expand
Zohar
וּבִזְמְנָא דְּמִתְגַּבְּרִין אִלֵּין קְלִיפִּין וְאִתְבָּרוּן מֵאֱגוֹזָא, צְלוֹתָא דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא אדנ"י, סַלְקָא לְגַבֵּי בַּעְלָהּ דְּאִיהוּ יהו"ה וּסְלִיקַת כוּלַּהּ, דִּבְּזִמְנָא דְּאִיהו
Tap to expand
Zohar
דָּבָר אַחֵר וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן. בְּוַדַּאי לְעֵילָא בְּעֵץ חַיִּים תַּמָּן לֵית קְלִיפִּין נוּכְרָאִין הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים ה׳:ה׳) לא יְגוּרְךָ רָע. אֲבָל בְּעֵץ דִּלְתַתָּא אִית קְלִיפִּ
Tap to expand
Zohar
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאוֹרוֹת וְכוּ'. מְאֹרֹת חָסֵר. דְּאִתְבְּרֵי אַסְכְּרָה לְרַבְיֵי. דְּבָתַר דְּאִתְגְּנִיז נְהִירוּ אוֹר קַדְמָאָה. אִתְבְּרֵי קְלִיפָּה לְמוֹחָא, וְהַהִיא קְלִיפָּה אִתְפַּ
Tap to expand
Zohar
שְׁלמֹה מַלְכָּה כַּד נָחִית לְעָמְקָא דֶאֱגוֹזָא דִּכְתִיב, (שיר השירים ו׳:י״א) אֶל גִּנַּת אגוֹז יָרַדְתִּי, נָטַל קְלִיפָּה דֶאֱגוֹזָא וְאִסְתַּכַּל בְּכָל אִנּוּן קְלִיפִּין וְיָדַע (נ"א ואסתכל דכ
Tap to expand
Zohar
נָחַת בְּגִינֵיהּ. דְּוַדַּאי אַרְבַּע גָּלִיוֹת הֲווֹ, תְּלַת, לָקֳבֵל תְּלַת קְלִיפִּין דֶּאֱגוֹזָא, דְּאִינּוּן תֹּהוּ, קַו יָרוֹק, קְלִיפָּה יְרוֹקָא דֶּאֱגוֹזָא. תִּנְיָינָא בֹּהוּ, אֲבָנִין מְפו
Tap to expand
Zohar
וּבְגִין חוֹבִין, הֲווֹ מִתְלַבְּשִׁין בְּאִלֵּין קְלִיפִין. כְּגַוְונָא דְּאָדָם, דְּחוֹבֵי אֲבָהַתְהוֹן בִּידֵיהוֹן. וְהַאי אִיהוּ דְּאוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, כְּשֶׁאוֹחֲזִין מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵי
Tap to expand
Zohar
הָכָא אִית רָזָא, כָּל עוֹבָדִין דְּעָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּקַדְמִיתָא אַקְדִּים הַהוּא דִּלְבַר, וּלְבָתַר מוֹחָא דִּלְגוֹ, וְהָכָא לָאו הָכִי. תָּא חֲזֵי, כָּל אִינּוּן עוֹבָדִין דְּעָבִי
Tap to expand
Zohar
יִשְׂרָאֵל, אִינּוּן מוֹחָא, עִלָּאָה דְּעָלְמָא. יִשְׂרָאֵל סְלִיקוּ בְּמַחֲשָׁבָה בְּקַדְמִיתָא, עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, דְּאִינּוּן קְלִיפָּה, אַקְדִּימוּ. דִּכְתִּיב, (בר
Tap to expand
Zohar
רָזָא דְּחוּשְׁבָּנָא לְגוֹ, דְּאִיהוּ רָזָא ל"ב. וּבְהַהוּא חוּשְׁבָּנָא דִּלְבַר, מַה כְּתִיב, וְעָשִׂיתָ יְרִיעוֹת עִזִּים. יְרִיעוֹת עִזִּים, אֲמַאי עִזִּים. אֶלָּא רָזָא דְּגַוְונָא דִּילֵיהּ, לְ
Tap to expand
Zohar
וְהַאי קְלִיפָא, אִיהוּ כִּקְלִיפָא דְּמִתְדַּבְּקָא בְּמוֹחָא דֶּאֱגוֹזָא, וּבְזִמְנָא דֶּאֱגוֹזָא אִיהִי רְכִיכָא, אִתְפְּרַשׁ הַהִיא קְלִיפָא מִמּוֹחָא דֶּאֱגוֹזָא, בְּלָא קוּשְׁיָא. וּבְזִמְנָא דּ
Tap to expand
Zohar
וְאִינּוּן קְלִיפִין, אִינּוּן רְשִׁימִין בְּד' אֵבָרִים דְּגוּפָא. בְּרֵיאָה, תַּמָּן לֵיחָא, דְּמִינָהּ אִשְׁתְּכָחוּ סִרְכוֹת דְּרֵיאָה, (משלי ה׳:ה׳-ו׳) רַגְלֶיהָ יוֹרְדוֹת מָוְת שְׁאוֹל צְּעָדֶיהָ
Tap to expand
Zohar
גּוּפֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, דְּלָא אִתְמְשָׁכוּ בְּהַאי עָלְמָא בָּתַר הֲנָאִין דְּהַהִיא קְלִיפָה תַּקִּיפָא, לָא שַׁלְטָא עָלַיְיהוּ רוּחַ מְסָאֲבוּ כְּלָל, דְּהָא לָא אִשְׁתַּתְפוּ אֲבַתְרֵיהּ כּ
Tap to expand
Zohar
וְהַהִיא פְּתִיחוּ הֲוָה בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, בְּכָל זִמְנָא דְּפָלְחִין פּוּלְחָנָא כְּדְקָא יֵאוֹת. כֵּיוָן דְּגָרְמוּ חוֹבִין, מְשִׁיכוּ הַהוּא פְּתִיחוּ לְהַאי סִטְרָא וּלְהַאי סִטְרָא, עַד דְּא
Tap to expand
Zohar
וְעִם כָּל דָּא אַף עַל גַּב דְּדָּחָה לוֹן לְבַר, לָא יָכִיל הַהִיא קְלִיפָה תַּקִּיפָא לְשַׁלְּטָאָה בְּהַהוּא דּוּכְתָּא קַדִּישָׁא, דְּלָאו אַתְרֵיהּ אִיהוּ. וְאִי תֵּימָא, אִי הָכִי, הוֹאִיל וְלָ
Tap to expand
Zohar
וְרָזָא דָּא, (איוב י״ד:ד׳) מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא. קְלִיפָה וּמוֹחָא דָּא בְּדָא סַלְּקָא. וְדָא קְלִיפָה לָא יִתְעֲדֵי וְלָא יִתְּבַּר, עַד זִמְנָא דִּיקוּמוּן מֵתִין מֵעַפְרָא, כְּדֵין יִתְּבַּ
Tap to expand