Skip to content

Malkhut / Shekhinah (Sovereignty / Divine Presence)

מלכות / שכינה
sefirot8,742 discussions

The tenth sefirah, the divine presence that dwells within creation; the receptive principle that manifests the divine in the lower worlds.

Malkhut, the tenth sefirah, represents the divine presence in its most immanent manifestation—the receptive principle through which transcendent divinity becomes operative in creation. The Zohar establishes this concept's foundational significance, emphasizing Shekhinah's intimate dependence upon human conduct and Torah study for her sustenance and dignity. In the Zohar's framework, Malkhut functions as both the culmination of the sefirotic system and the bridge between supernal realms and material existence, vulnerable to diminishment through sin yet capable of restoration through proper religious practice. This portrayal grounds mystical experience in ethical obligation, making the devotee's actions cosmically significant.

Subsequent kabbalists elaborated Malkhut's internal structure and developmental dynamics. Chaim Vital's Sefer Etz Chaim undertook systematic analysis of Malkhut as a feminine principle (Nukvah) possessing four developmental stages and complex relationships to higher sefirot, particularly Yesod and Tiferet. Vital's technical precision transformed earlier Zoharic intuitions into geometrically rigorous configurations of divine consciousness. The Ramchal (Luzzatto) continued this systematization while reorienting kabbalah toward ethical actualization; his works stress Malkhut's metaphysical foundations while emphasizing human participation in divine restoration. By the late eighteenth century, thinkers like Chaim of Volozhin and Shneur Zalman of Liadi intensified the practical application of Malkhut theology, integrating mystical theory into devotional practice and interior religious experience, thereby democratizing kabbalistic knowledge beyond elite circles of specialists.

Across the Corpus

Zohar

1100–1400 CE

explains2769redefines25applies4977challenges5
Zohar, Ki Teitzei 4:4

וְאִית לְקַבְּלָהּ מַלְכוּת דִּבְרִיאָה, וְאִיהִי מַלְכוּת לְמַלְאָכִים דִּבְרִיאָה. וְאִיהִי נַעֲרָה דְּמַטְרוֹנִיתָא, מְשַׁמְּשָׁא דִּילָהּ, וְאִיהִי דִּיּוּקְנָא דִּגְבִירְתָּא דִּילָהּ, כְּלוּלָה מִי'. הַאי בְּחוֹבִין דְּיִשְׂרָאֵל, יָכִילַת לְאִתְחַלְּלָא בֵּין אוּמִין דְּעָלְמָא. אֲבָל מַלְכוּת דַּאֲצִילוּת דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עָלָהּ אִתְּמַר (ישעיהו מ״ב:ח׳) אֲנִי יְיָ' הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים, לָא יָהִיב לָהּ לְמַאן דִּמְחַלֵּל שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, אֶלָּא לְמַאן דְּאִיהוּ בְּרָא דְּמַלְכָּא, וְנָטִיר אוֹרַיְיתָא וּפִקּוּדִין, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ דְּמָארֵיהּ, וְלָא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא כְּבֵן דְּאִיהוּ מְחוּיָב לְמֶעְבַּד צִוּוּיֵיהּ דַּאֲבוֹי, דְּעָלֵיהּ אִתְּמַר (שמות כ׳:י״ב) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ. אֶת אָבִיךָ דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְאֶת אִמֶּךָ דָּא שְׁכִינְתָּא. וְעִם כָּל דָּא, מַאן דִּמְחַלֵּל נַעֲרָה דְּמַלְכָּא, אִתְחֲשִׁיב לֵיהּ כְּאִלּוּ מְחַלֵּל מַטְרוֹנִיתָא דִּילֵיהּ.

The passage extensively distinguishes between Malkhut of Beriah (which can be profaned among the nations) and Malkhut of Atzilut (which belongs to God alone), identifying the Shekhinah as 'mother' ('et imekha da Shekhinah') and discussing who is worthy to receive her.

Where Zohar applies Malkhut / Shekhinah (Sovereignty / Divine Presence), Chaim Vital explains it.

Sefer Etz Chaim

Chaim Vital · 1570–1590 CE

explains206applies62
Sefer Etz Chaim.35 1:2

ענין בריאת המלכות וסדר תיקונה כמ"ש בז"א הנה מצינו שנקרא נקבה וסוד הענין כבר בארנו במ"א לפי שאין האור שלה בא אליה אלא ע"י נקב כמ"ש באדרא ונקיב ועביר מאחוריו מבין חדוי ולכן נקרא נקבה. ואמנם ר"ת נקבה ע"ש זמני האשה פעם נקרא נערה פעם נקרא קטנה פעם בוגרת פעם ה' תתאה של הוי"ה. ועתה אבאר סוד ד' זמנים אלו והנה בזמן הקטנות יש בה ג' זמנים אחרים כמו שיש לז"א תחלה עיבור יניקה ומוחין דגדלות כן יש למלכות בודאי. וביאור הענין הוא כי קודם עיבור א' של ז"א הנה אז היה ו' נקודות כנודע וזה היה בזמן ראשון של הז"א ואז בזמן ההוא היתה המלכות כנגדו ג"כ נקודה אחת שביעית ואז היה מדתה כשיעור העטרה שביסוד ואז היתה נקרא עטרה ושיעורה הוא שליש מדת היסוד. אח"כ בזמן הב' של ז"א שהוא עיבור א' שהיה ז"א במעי אמא בינה כי תחלה היה בחוץ בסוד ו"ק ואח"כ נכנס במעי אמא כדי לתקן ואז הוא זמן ב' דז"א ואז היה בסוד ג' כליל בג' כי ו' נקודות שלו נכללו שם ג' בג' וזה כבר נתבאר ענינו אצלינו ואז גם המלכות נתקנה קצת כי העיבור ג"כ תיקון לנוקבא כמו לדכורא ואז המלכות נגדלת כשיעור היסוד של דכורא כולו. וכדי להבין ענינם אלו היטב אנו צריכין לבאר משארז"ל האשה עולה עמו ואינה יורדת עמו והענין כי הלא המלכות תחת היסוד בקו האמצעי. והטעם כבר נודע כי הנ"ה דאמר שבתוך ז"א הם סתומים ולא היתה המלכות יכולה להתתקן שם אמנם בקו האמצעית ששם פתוח היסוד דאמא שם יכול האור לצאת ולתקן את המלכת לכן לעולם לא תמצא למלכות אלא באחורי ז"א כנגד קו אמצעי. והנה בהיות ז"א בסוד ו' נקודות לבד נפרדות כל א' מחברתה כנודע כי לכן היתה נקראת רה"ר גם המלכות היתה למטה מהיסוד דז"א בבחי' העטרה. ובזה תבין כמה שמות שנקרא המלכות וכולם אמת כי יש לה כמה שרשים אל המלכות כפי השתנות הזמן ולכן אל תתמה אם המלכות היא עטרת היסוד שבאדם ואיך היא הנוקבא של האדם. אך הענין הוא סוד גדול כי כל הקדושה אין שורש הראשון נעקר משם לכן מקום המלכות היה תחלה שרשה העטרה שביסוד ואח"כ כשנגדלה נתעקרה משם וגדלה מעט מעט עד שנעשית פרצוף גמור וחזרה פב"פ עם ז"א ולא מפני זה נעקרה מציאתה הראשונה אלא שנשאר לה שורש דבוק עם ז"א בבחינת עטרה ולא זז משם לעולם. וכן תמצא שבכל קו האמצעי דז"א יש לה שרשים תמיד שם כי היא תמיד יש לה שורש ביסוד ז"א בסוד עטרה וז"ס לעולם ה' דברך נצב בשמים והבן זה. ואח"כ בת"ת מאחוריו ואינה זזה משם לעולם כמ"ש בסוד ויעבור ה' כי שם זה הוא סוד הארה של אותה הבחי' שהניחה המלכות שאחורי ת"ת דז"א ואע"פ שהיא עתה פב"פ עמו ויש לה ג"כ שורש א' למעלה בדעת דז"א ומשם יצאת לאה וזה שורש יציאת לאה והבן ושמור עיקר זה. הרי שבכל קו אמצעי של ז"א יש לה שורש קיים לעולם ובזה אל תתמה מכמה בחי' שיש אל המלכות ולא די זה אלא אפילו עם כל ספירה וספירה דז"א יש לה שורש א' כי בעת עיבור דז"א נתערבה היא עם כל ספירה וספירה דז"א והשאירה שרשה בכולם. וז"ס בתקונים דאיהי שלימו דכל ספירה וספירה ואין להאריך בכאן ולפי שבהיות ז"א ו' נקודות היתה היא בסוד העטרה ולכן אז לא נמצא עדיין נוקבא אל הזכר. אח"כ בזמן הב' של הז"א שהוא עיבור ג' כלילין בג' אז גדלה כמדת שיעור יסוד. והענין הוא כי היסוד אינו כשיעור שאר ספירות כי עליו אמר הכתוב ומספר את רובע ישראל כי ארכה דגופא הוא ד' בריתות הרי כי היסוד הוא רובע הת"ת והעטרה הוא שליש היסוד וז"ס וכל בשליש עפר הארץ כי מדת הארץ הוא מדת שליש שהוא עטרה וכשנכללו ג' גו ג' כבר בארנו כי הסדר הוא שהנה"י הלבישו לחג"ת ונמצא חסד בתוך נצח וגבורה תוך הוד ות"ת תוך יסוד. והנה המלכות היא תחת היסוד בקו האמצעי וא"כ כשעלה היסוד וכלל את הת"ת בתוכו והלבישו הנה לא היה מקום אל המלכות לכלול בו ולא היה בן זוג לה וכמו שעיבור זה היה תיקון אל ז"א כן היה תיקון אל נוקבא ולכן הוצרך שנקודת המלכות תעלה למעלה על היסוד ותלביש אותו נמצא כי היסוד מלביש לת"ת והמלכות מלביש היסוד. ואמנם תבין זה במ"ש פרשה בלק אשורנו ולא קרוב דאושיט פסיעה לבר פירוש זה הפסוק בעיבור זו"ן איירי כנראה מלשון הזוהר שם:

The entire passage is dedicated to explaining the development and rectification of Malkhut (called נקבה, נוקבא, עטרה, ה' תתאה of the divine name), tracing her four stages (נערה, קטנה, בוגרת, ה' תתאה) and how she grows from the Atara of Yesod to a full Partzuf.

Kalach Pitchei Chokhmah

Moses Chaim Luzzatto (Ramchal) · 1730–1750 CE

explains169applies93challenges2
Kalach Pitchei Chokhmah 11:2

ענין התמונה והדמיון הנמצא בספירות הוא יוצא מספירת המלכות, שהיא שורש לתחתונים, ומצדה נעשים כולם בצורה שהם נעשים. ועל כן אמרו שאי אפשר לעלות או לקבל אלא בה. ואפילו בתמונות הדמיונות עצמם נודע חכמה בענין ההנהגה, כי נודע איך צריכה השכינה להנהיג לצורך הענין ההוא. ולהביאו לתחתונים. אבל מתוכה משכילים הדברים למעלה ממנה. ששם הם כחות ומדות ממש:

The passage centers on Malkhut/Shekhinah as the root of all lower beings ('שורש לתחתונים'), the source of all forms and images in creation, and the necessary intermediary through which one can ascend or receive. The Shekhinah's role in governance ('הנהגה') is explicitly discussed.

Where Moses Chaim Luzzatto (Ramchal) explains Malkhut / Shekhinah (Sovereignty / Divine Presence), Moses Chaim Luzzatto (Ramchal) applies it.

Derekh Hashem

Moses Chaim Luzzatto (Ramchal) · 1735–1745 CE

explains3applies11
Derekh Hashem, Part Four, On the Sh'ma and Its Blessings:3

תולדת העדות על יחודו וקבלת עול מלכותו: ואמנם מכל הענינים האלו יוצאות תולדות גדולות לתיקון כלל כל הבריאה וזה כי אולם סדרי הבריאה וכונניותיה מסודרים בדרך שכאשר מלכותו ית״ש נודע ומודים בו כל ברואיו נמצא בברואים כל טוב וכל שלוה והברכה מתרבית בהם ושלומם מתגדל. ובהתפרץ העבדים ואינם משתעבדים ומודים במלכותו ית׳‎ כל טוב חסר והחשך מתגבר והרעה שולטת. והנה נמשכים ענינים אלה בדרכי ה׳‎ בכל חלקי הבריאה העליונים והתחתונים הפועלים והנפעלים וכמ״ש בח״א. ואולם היות מלכותו ית׳‎ נודע או לא נודע נמשך ודאי ממעשי התחתונים וכבר נתבארו אלה היסודות במקומם. אך מה שצריך עתה לענינינו שאם יהיה טעם לשיופיע הבי״ת במלכותו וימלוך על עולמו ימשך מזה הטוב הרב והשלוה הגדולה לנבראים ותרבה ההארה הקדושה והטהרה וכל דבר טוב וכחות הרע יהיו נכפים ומשועבדים ולא יקלקלו טובת העולם. ואם לא הנה הב״ה מסתיר פניו ואינו מגלה כח ממשלתו וכחות הרע מתפרצים ושולטים וכל תולדות הענין הזה הוות בכל מקום שהן שייכות שם והוא כלל כל הרעות הנמצאות בעולם. והנה בהיות ישראל מתחזקים בכל יום על דבר זה ומקבלים מלכותו ית׳‎ ומודים בו בלבם ובפיהם מופיע הקב״ה בעולמו וכחות הרע נכפים תחת הטוב ונמשכת הברכה לעולם. ובהעיד על יחודו ית׳‎ כמש״ל הנה כנגד זה נענה לנו ומתנשא ביחודו ומחזיק ומוסיף לעולם תיקון על תיקון בבחי׳‎ התיקון האמיתי שזכרנו שאליו מתגלגלים כל מסיבות ההנהגה ומקיים עצתו שהיא העמיד הבריאה על הטוב השלם וכמ״ש. וממה שצריך שתבין בזה הוא שאין כל הדברים האלה אמורים אלא לשיהיה תיקון הבריאה מצד בני האדם ולא מאליו כי אולם ההנהגה כבר מסודרת היא ועומדת על הדרך הזה שכל גלגוליה הולכים אל ההשלמה וזה מה שהאדון ב״ה מסבב בטובו וכחו אלא שהיתה גזירת חכמתו שיהיה זה נעשה ע״י בני האדם שאז ישתלמו בני האדם שעשו הדבר הזה ותהיה ההשלמה עצמה בתכלית בהיות הברואים עצמם בעלי שלימותם כמ״ש. ונמצא שזה כל עיקרם של דברים אלה שמה שסידר האדון ב״ה והכין להיות משלים את בריאתו יושלם ויצא לפועל ע״י בני האדם לשישתלמו הם בשלימות הראוי להם:

The passage centers on 'מלכותו' (His sovereignty/kingship) being recognized or not recognized, and how this directly causes good or evil in creation. The Shekhinah's revealed sovereignty is the primary topic throughout.

Mesillat Yesharim

Moses Chaim Luzzatto (Ramchal) · 1738 CE

explains1applies20
Mesillat Yesharim 26:13

וְאֵין הַדָּבָר הַזֶּה שֶׁיִּהְיוּ הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים לְהוּטִים אַחֲרֵי הָאֲכִילָה וְהַשְּׁתִיָּה חָס וְשָׁלוֹם שֶׁיְּמַלְּאוּ גְּרוֹנָם כְּמַלְעִיט אֶת הַגַּרְגְּרָן, אֶלָּא הָעִנְיָן הוּא לְפִי הַכַּוָּנָה שֶׁזָּכַרְתִּי, כִּי הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַקְּדוֹשִׁים בְּדַרְכֵיהֶם וּבְכָל מַעֲשֵׂיהֶם הִנֵּה הֵם מַמָּשׁ כַּמִּקְדָּשׁ וְכַמִּזְבֵּחַ, מִפְּנֵי שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עֲלֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה שׁוֹרָה בַּמִּקְדָּשׁ מַמָּשׁ, וְהִנֵּה הַנִּקְרָב לָהֶם כְּנִקְרָב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וּמִלּוּי גְּרוֹנָם תַּחַת מִלּוּי הַסְּפָלִים.

The passage explicitly states that the Shekhinah dwells upon Torah scholars (השכינה שורה עליהם) just as it dwelt in the Temple (המקדש), making the Shekhinah's presence the central theological claim of the text.

Nefesh HaChayim

Chaim of Volozhin · 1780–1820 CE

explains47applies94
Nefesh HaChayim, Gate II 17:11

וזהו ענין שכינה הנזכר בכל מקום פי' הפשוט של שכינה. היינו קביעות דירה. כמאמרם ז"ל (ב"ר פ"ד ובתנחומא בחקתי) מיום שברא הקב"ה עולמו נתאוה שיהא לו דירה בתחתוני' ועיקר קביעת דירתו ית"ש היה בירושלים התגלות קדושתו בלי התלבשות לבושין. והוא שאמרו ז"ל (שבת קמ"ה ב') דאתרי אינשי במתא שמאי בלא מתא תותבאי. ושיחתם ז"ל צריכה תלמוד:

The passage is entirely dedicated to explaining the plain meaning of 'Shekhinah' (שכינה), defining it as 'permanent dwelling' (קביעות דירה), citing the midrash that God desired a dwelling in the lower worlds, and identifying Jerusalem as the primary locus of His revealed holiness without garments.

Tanya

Shneur Zalman of Liadi · 1786–1796 CE

explains118applies140
Tanya, Part I; Likkutei Amarim 52:3

וּמָקוֹר זֶה, הוּא הַנִּקְרָא ״עָלְמָא דְאִתְגַלְּיָא״, וּ״מַטְרוֹנִיתָא״, וְ״אִימָּא תַּתָּאָה״, וּ״שְׁכִינָה״ מִלְּשׁוֹן ״וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם״, עַל שֵׁם, שֶׁמָּקוֹר זֶה הוּא רֵאשִׁית הִתְגַּלּוּת אוֹר־אֵין־סוֹף, אֲשֶׁר מַמְשִׁיךְ וּמֵאִיר לָעוֹלָמוֹת בִּבְחִינַת גִּילּוּי, וּמִמָּקוֹר זֶה, נִמְשָׁךְ לְכָל אֶחָד הָאוֹר וְחַיּוּת פְּרָטִי הָרָאוּי לוֹ וְשׁוֹכֵן וּמִתְלַבֵּשׁ בְּתוֹכָם לְהַחֲיוֹתָם.

The passage explicitly identifies and explains 'Shekhinah' (alongside 'Matronita,' 'Ima Tata'ah,' and 'Alma d'Itgalya') as the source that is the beginning of the revelation of Ohr Ein Sof that flows and illuminates the worlds in a revealed manner.

Top Passages(20)

Sefer Etz Chaim · Chaim Vital

98%

ענין בריאת המלכות וסדר תיקונה כמ"ש בז"א הנה מצינו שנקרא נקבה וסוד הענין כבר בארנו במ"א לפי שאין האור שלה בא אליה אלא ע"י נקב כמ"ש באדרא ונקיב ועביר מאחוריו מבין חדוי ולכן נקרא נקבה. ואמנם ר"ת נקבה ע"ש

Tap to expand

בָּכָה רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, מַלְכָּא בְּלָא מַטְרוֹנִיתָא, לָא אִקְרֵי מַלְכָּא. מַלְכָּא דְּאִתְדַּבָק בְּשִׁפְחָה בְּאֲמָּהוּ דְּמַטְרוֹנִיתָא, אָן הוּא יְקָרָא דִּילֵיהּ. וּזְמִינָא קָלָא לְבַ

Tap to expand

וְהַאי קְרָא הָכִי הוּא, אֵשֶׁת אָבִיךָ: תָּאנָא, כָּל זִמְנָא דְּמַטְרוֹנִיתָא אִשְׁתְּכַחַת בְּמַלְכָּא, וְיַנְקָא לָךְ, אִקְרֵי אִמֶּךָ. הַשְׁתָּא דְּאִתְגַּלְיָא עִמָּךְ וְאִתְרָחֲקַת מִן מַלְכָּא

Tap to expand

וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי, זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאָתָבָא שְׁכִינְתָּא לְאַתְרָהָא, וּלְאִשְׁתַּכְּחָא כֹּלָּא בְּזִוּוּגָא חַד דִּכְתִּיב (זכריה י״ד:כ׳) בַּיוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ' אֶחָד וְגוֹ

Tap to expand

וְתָּא חֲזֵי הִלֵּל הַזָּקָן כַּד הֲוָה חַדֵּי בְּהַאי הִלּוּלָא אָמַר אִם אֲנִי כָּאן הַכֹּל כָּאן. וְאִם אֵין אֲנִי כָּאן מִי כָּאן. הוּא רָמִיז וְאָמַר אִי שְׁכִינְתָּא דְּאִקְרֵי אֲנִי שַׁרְיָיא כ

Tap to expand

אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּרָא לֵיהּ כָּל חַד בְדִיּוּקְנֵיהּ, דָּא מַלְכוּת קַדִּישָׁא דְאִיהִי תְמוּנַת כָּל, דְבָּהּ אִסְתָּכָּל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּבָרָא עַלְמָא וְכָל בִּרְיָין דְּבּ

Tap to expand

דִשְׁכִינְתָּא אִיהִי מִצְּוָה כְּלִילָא בְּשֵׁם יְהוָֹ"ה אִיהִי חַיָּה דִילֵיהּ. וּמִצְּוָה בְּלא מַחֲשָׁבָה לֵית לָהּ סְלִיקוּ. וּמַחֲשָׁבָה אִיהוּ אָדָ"ם יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א תִפְאֶרְ"ת. מִצְּוָה

Tap to expand

אֶלָּא וַדָאי יהו"ה אִיהוּ בְּכָל סְפִירָה וּסְפִירָה וּצְלוֹתָא אִיהִי שְׁכִינְתָּא. בְּזִמְנָא דְּבָּעֵי לְרַחֲמָא עַל עַלְמָא סְלִיקַת בִּימִינָא וּבְזִמְנָא דְּבָעֵי לְמֶעְבָּד דִּינָא בְּעַלְמָא

Tap to expand

וְכָלְהוֹ אֲחִידוּ בַּה בִּשְׁכִינְתָּא, בְּרָזָא דְּשִׁבְעָה. בְּגִין דִּשְׁכִינְתָּא אִיקְרֵי בַּת שֶׁבַע. בַּת מֵאִימָּא עִילָּאָה, דְּאִיהִי כְּלָלָא דְּשֶׁבַע דַּרְגִּין דְּעִמַּהּ. וְאִיהִי דַּר

Tap to expand

97%

וַדַּאי שְׁכִינְתָּא בְּמַּעֲרָב, וְהָא אוֹקִימְנָא בְּגִין דְּלִהֱוֵי בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם, וּלְאִתְחַבְּרָא בְּגוּפָא, וּלְמֶהֱוִי בְּזִוּוּגָא חַד. וְצָפוֹן מְקַבְּלָא לָהּ תְּחוֹת רֵישָׁא, וְדָרו

Tap to expand

97%

(ויקרא כ״ו:י״א) וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְגוֹ'. וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי, דָּא שְׁכִינְתָּא. מִשְׁכָּנִי: מַשְׁכּוֹנָא דִּילִי. דְּהִיא אִתְמַשְׁכְּנָא בְּחוֹבַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל. וְנָתַתִּ

Tap to expand

97%

לְמַלְכָּא דַּהֲווֹ עַבְדוֹי וַאֲפַרְכְּסוֹי וְשׁוּלְטָנֵי מַלְכוּתָא שַׁלְחֵי לֵיהּ כַּמָה דּוֹרוֹנֵי, אָמַר, מַאן דְּבָעֵי לְמִשְׁלַח לִי דּוֹרוֹנָא, לָא יִשְׁלַּח אֶלָּא בְּיַדָא דְּמַטְרוֹנִיתָא,

Tap to expand

Zohar

97%

דְּבַּר נָשׁ בְּלָא אִתְּתָא, פַּלְגוּ גּוּפָא אִיהוּ, וּשְׁכִינְתָּא לָא שַׁרְיָא עָלֵיהּ. הָכִי (ס"א כד) קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לָאו אִיהוּ בְּקָרְבְּנָא עִם שְׁכִינְתָּא, בְּכָל יִשְׂרָאֵל, דְּאִ

Tap to expand

Zohar

97%

יְהֵא רַעֲוָא דִּילָךְ, לְאַחְזְרָא לָן לְבֵי מַקְדְּשָׁא, לְקַיֵּים צְּלוֹתָא דְּאוֹקְמוּהָ קַדְמָאֵי, יְהִי רָצּוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ' אֶלֹקֵינוּ וִאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּעֲלֵנוּ בְשִׂמְחָה לְאַרְ

Tap to expand

97%

וְלֹא עוֹד אֶלָּא אוֹרַיְיתָא דִּבְרִיאָה אִיהוּ לְבוּשָׁא דִּשְׁכִינְתָּא. וְאִי אָדָם לָא הֲוָה עֲתִיד לְמִבְרֵי (למחטי) הֲוַת שְׁכִינְתָּא בְּלָא כִסּוּיָיא כְּגַוְונָא דְעָנִי. וּבְגִין דָּא כָּל

Tap to expand

97%

זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי דָּא שְׁכִינְתָּא נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה לְגַבֵּי עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא אִתְּמָר בַּהּ זֹאת הַפַּעַם וְגו' אֲנָא יָדַעְנָא דְאִיהִי עֶצֶם מֵעֲצָמַי

Tap to expand

97%

תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְיִשְׂרָאֵל מְבָרְכִין וּמְזַמְּנִין לְהַאי סֻכַּת שָׁלוֹם אוּשְׁפִּיזָא קַדִישָׁא וְאָמְרֵי הַפּוֹרֵס סֻכַּת שָׁלוֹם, כְּדֵין קְדוּשָׁתָא עִלָאָה נָחֲתָא וּפְרִיסַת גַּדְפָהָ

Tap to expand

וְכִי יְקָרָא הוּא דְּמַלְכָּא, דְּמַטְרוֹנִיתָא תֵּזִּיל, וְהִיא תִּגַּח קְרָבָא, וְהִיא אַזְלַת שְׁלִיחָא. אֶלָּא, לְמַלְכָּא דְּאִזְדָּוַּוג בְּמַטְרוֹנִיתָא עִלָּאָה, חָמָא מַלְכָּא יְקִירוּ דִּיל

Tap to expand

רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, מֶלֶךְ לְשָׂדֶה נֶעֱבָד. כַּמָּה גַוְונֵי רָזִין עִלָּאִין הָכָא. מֶלֶךְ. דָּא (עזב) שְׁכִינְתָּא דְּלָא שַׁרְיָא בְּבֵיתָא לְאִתְתַּקָּנָא בָהּ אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּאִתְנָסִיב

Tap to expand

Zohar

97%

יֵצֶר טוֹב, מַטְרוֹנִיתָא קַדִּישָׁא. מַלְכוּת הַקֹּדֶשׁ דְּנַחְתָּא בְּשַׁבָּת. כְּלִילָא מֵעֶשֶׂר סְפִירָן. מְעַטְּרָא בְּשֶׁבַע שְׁמָהָן שֶׁאֵינָן נִמְחָקִין. בְּכַמָּה מַרְכְּבוֹת דְּחֵיוָון. וּבְ

Tap to expand