Kedushah (Holiness)
קדושהThe state of being set apart for the divine; the result of separating from impurity and cleaving to God.
Kedushah—the state of sacred separation achieved through purification and cleaving to the divine—undergoes significant development from its foundational treatment in the Zohar through the eighteenth-century ethical and metaphysical systems of Eastern European Hasidism. The Zohar's dominant articulation, comprising over three thousand references, establishes kedushah as a multilayered cosmological principle operating across three unified levels of reality, wherein Israel's sanctification below mirrors angelic holiness above and draws divine power downward through progressive hierarchies. The Zoharic conception emphasizes both the objective structure of holiness as transcendent unity and the relational dynamics through which human sanctification participates in divine emanation.
Sixteenth-century Lurianic Kabbalah, as represented by Chaim Vital's brief treatment in Sefer Etz Chaim, presupposes this cosmological framework while emphasizing kedushah's role within the doctrine of tikkun (cosmic restoration). By the eighteenth century, Ramchal's trilogy marks a decisive pedagogical reorientation: his Mesillat Yesharim subordinates kedushah's mystical cosmology to psychological and ethical actualization, defining it as complete devotional attachment wherein no action separates the individual from God. This interiorization of kedushah—from cosmic principle to personal spiritual achievement—intensifies in Chaim of Volozhin and Shneur Zalman of Liadi, who integrate kedushah within systematic accounts of consciousness and divine service. Both latter figures retain mystical explanation while dramatically increasing practical application, reflecting an eighteenth-century shift toward contemplative phenomenology and the experiential sanctification of ordinary consciousness.
Across the Corpus
Zohar
1100–1400 CE
וְכָל אִינוּן מְזַמְּרֵי, קָיְימֵי לְבַר, וְאָמְרֵי שִׁירָתָא, בִּתְלַת פַּלְגֵי לֵילְיָא וְכֻלְּהוּ מְשַׁבְּחָן בְּתוּשְׁבָּחְתַן יְדִיעָאן, וְכֻלְּהוּ חֵילֵי שְׁמַיָא, כֻּלְּהוּ מִתְעָרֵי בְּלֵילְיָא, וְיִשְׂרָאֵל בִּימָמָא. וּקְדוּשָׁה לָא מְקַדְּשֵׁי לְעֵילָא, עַד דִּמְקַדְּשֵׁי יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, וּכְדֵין כָּל חֵילֵי שְׁמַיָא מְקַדְּשֵׁי שְׁמָא קַדִּישָׁא כְּחֲדָא. וְעַל דָּא יִשְׂרָאֵל קַדִּישִׁין, מִתְקַדְּשִׁין מֵעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי (ס"א בגין דקדושא דשמא דקודשא בריך הוא לא סליק אלא מעילא ומתתא) כְּחֲדָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ויקרא י״ט:ב׳) קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלהֵיכֶם.
The passage centers entirely on kedushah: heavenly beings and Israel both participate in sanctification, the upper realm does not sanctify until Israel sanctifies below, and the verse 'kedoshim tihyu' is cited as proof. The concept is the primary topic.
Sefer Etz Chaim
Chaim Vital · 1570–1590 CE
מ"ק והנה כל זה הוא בימי החול שתמיד היא עומדת בבחי' נקודה שבמלכות שבה בלבד תחת היסוד דז"א אמנם ע"י תפלות ישראל ומקיימי מצות התפלה יש בנו כח להעלותה בסוד פרצוף שלם אב"א מהחזה דז"א ולמטה ואח"כ חוזרת פב"פ ואז הוא יורד בנצח שלו והיא עולה בהוד שלו כי אע"פ שהיא מהחזה דז"א ולמטה שהוא למעלה מנ"ה עכ"ז כדי לבא פב"פ צריך לחזור נקודה א' תחת היסוד ואז עולה בהוד דז"א שהוא בינה דיעקב שבו בחי' שם בוכ"ו כנודע ואז הוא צריך לכפוף (עד הנצח לכוף קומתו) להזדווג עמה ואחר התפלה חוזרת בסוד נקודה אב"א ביסוד שלו. ואמנם בשבת יש לה ממילא ע"י קדושת שבת בעצמו מה שהיה לה בחול ע"י תפלה כנ"ל. ואח"כ ע"י תפלת שבת היא חוזרת פב"פ בחי' ו' ואין זה אלא ע"י תפלתינו שאז עולה כמה מיני מדרגות בעת קבלתינו את השבת גם בכל התפלות מתפלת שחרית עד מוסף שאז נעשה בחי' ו' דפב"פ. אמנם ממילא ביום השבת היא פב"פ בנה"י דז"א והוא מה שאנו עושין ע"י תפלתינו בחול ומה שהוא ממילא בימי החול הוא מבחי' א' דאב"א שעמדה בבחי' נקודה תחת היסוד והט"ס ראשונים יורדות אל הקליפה דמלכות הנקרא לילית דאצילות הטמא וזה יתבאר עוד באבי"ע דקליפות ע"ש בדרוש:
'Kedushat Shabbat' (holiness of Shabbat) is said to automatically accomplish for Nukvah what prayer accomplishes on weekdays, linking the concept of Shabbat holiness to the elevation of Malkhut.
Kalach Pitchei Chokhmah
Moses Chaim Luzzatto (Ramchal) · 1730–1750 CE
ומשליט הקדושה בסוד היחוד העליון, זהו תיקון העתיד, שיהיה לע"ל, שעליו אמרו (אד"ר קלד ע"ב) דעתיד לאוקיר דיקנא, בסוד, "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא". ואז תשלוט הקדושה לבדה בעולם:
The passage centers on 'הקדושה' ruling alone ('תשלוט הקדושה לבדה בעולם'), describing the ultimate dominion of holiness in the world as the content of the future rectification.
Derekh Hashem
Moses Chaim Luzzatto (Ramchal) · 1735–1745 CE
ענין שבת קודש: ענין השבת בכללו הוא כי הנה כבר ביארנו למעלה שענין העה״ז נותן שיהיו הדברים בו חול ולא קדש. אמנם הוצרך ג״כ שמצד אחר ינתן קצת קידוש לברואים כדי שלא יגבר בם החשך יותר מדאי. והנה שיערה החכמה העליונה את כל זה בתכלית הדקדוק באיזה מדריגה צריך שיהיה החול ובאיזה מדריגה הקידוש הנוסף הזה והגבילה כל זה הגבולים הנאותים בבחי׳ הכמות האיכות המקום והזמן וכל ההבחנות שיש לבחון בנמצאות. ואולם בבחי׳ הזמן סידרה ענין הימים של חול ושל קדש ובימי הקדש עצמם מדריגות זו למעלה מזו כפי הנאות והנה סידרה שרוב הימים יהיה חול ולא יהיה קדש אלא השיעור המצטרך. ואולם גזרה שיהיו הימים כלם מתגלגלים בשיעור מספר א׳ שיסובב בזמן כלו בסיבוב והוא מספר הז׳ ימים וזה כי הנה בם נברא המציאות כלו ונכלל כל הויתו במספר זה ונמצא מספר זה מה שראוי שיקרא שיעור שלם כיון שכלו הוצרך להוית כל המציאות ויותר מזה לא הוצרך כלל כי כבר נגמרה בו כל ההויה. אמנם יהיו מספר זה מתגלגל והולך וחוזר בסיבוביו עד סוף כל הו׳ אלפים ולא עוד אלא שימות כל העולם כלו גם הם ישמרו השיעור הזה בכמות הגדול והיינו ו׳ אלפים ואלף מנוחה ואח״כ תתחדש ההויה למציאות בסדר אחר כפי גזירת החכמה העליונה. והנה כיונה שסוף הסיבוב יהיה תמיד בקדש ונמצא זה עילוי גדול לכל הימים שאעפ״י שרובם חול ורק חלק א׳ מז׳ הוא הקדש והוא מה שמצטרך לעה״ז כמו שזכרנו. אמנם מצד אחר בהיות החלק הזה סוף הסיבוב וחיתומו נמצא הסיבוב לו נתקן ומתעלה עי״ז עד שנמצאים כל ימות האדם מתקדשים. והנה זו מתנה גדולה שנתן הקב״ה לישראל להיות שרצה שיהיו לו עם קדוש ולא נתנה לשאר האומות כלל שאין המעלה הזאת ראויה ולא מיועדת להם:
The passage is centrally about the nature of holiness (קדש) vs. profanity (חול) in time, explaining why a portion of days must be sanctified, how holiness was calibrated by divine wisdom, and how Shabbat sanctifies all days of the week.
Mesillat Yesharim
Moses Chaim Luzzatto (Ramchal) · 1738 CE
כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר עִנְיַן הַקְּדֻשָּׁה הוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם דָּבֵק כָּל כָּךְ בֵּאלֹהָיו, עַד שֶׁבְּשׁוּם מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לֹא יִפָּרֵד וְלֹא יָזוּז מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁיּוֹתֵר יִתְעַלּוּ הַדְּבָרִים הַגַּשְׁמִיִּים אֲשֶׁר יְשַׁמְּשׁוּ לְאֶחָד מִתַּשְׁמִישָׁיו בְּמָה שֶׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, מִמָּה שֶׁיּוֹרֵד הוּא מִדְּבֵקוּתוֹ וּמַעֲלָתוֹ בְּהִשְׁתַּמְּשׁוֹ מִדְּבָרִים גַּשְׁמִיִּים.
The passage opens with 'כללו של דבר עניין הקדושה' (the principle of holiness) and defines kedushah as clinging to God so completely that no action separates one from Him.
Nefesh HaChayim
Chaim of Volozhin · 1780–1820 CE
אבל התו"הק כל מקום שתזריח ותופיע אורה וקדושתה פעם א'. קדושת עולם תהיה לו ונשאר תמיד בקדושתו. כמו ששנינו בברייתא (מגילה כ"ו ב') שתשמישי מצוה נזרקין לאחר שנעשה מצותן ותשמישי קדושה נגנזין. ולכן מנו שם תשמישי תפילין ומזוזות בכלל תשמישי קדושה. מחמת פרשיות התורה שהיו מונחים בתוכם פעם א'.
The central concept of the passage is that Torah holiness (קדושת עולם) is permanent and irreversible — once established, it remains forever. The distinction between tashmisei mitzvah (which may be discarded) and tashmisei kedushah (which must be buried/genizah) is used to illustrate this principle of enduring kedushah.
Tanya
Shneur Zalman of Liadi · 1786–1796 CE
וְזֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים: ״אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו״ – שֶׁהֶעֱלָנוּ לְמַעֲלַת קוֹדֶשׁ הָעֶלְיוֹן בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁהִיא קְדוּשָּׁתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, וּקְדוּשָּׁה – הִיא לְשׁוֹן הַבְדָּלָה, מַה שֶּׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הוּא מוּבְדָּל מֵהָעוֹלָמוֹת, וְהִיא בְּחִינַת סוֹבֵב כָּל עָלְמִין, מַה שֶּׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְלַבֵּשׁ בָּהֶן.
The text explicitly defines kedushah as lashon havdalah — separation — explaining that God's holiness consists in His being set apart from the worlds (מובדל מהעולמות), and that performing mitzvot elevates Israel to this level of divine holiness.
Connections
Top Passages(20)
Zohar
שְׁבָחָא עִלָּאָה דְּלָא אִתְמְסַר לְמַלְאֲכֵי עִלָּאֵי בִּלְחוֹדַיְיהוּ, אֶלָּא בַּהֲדֵי יִשְׂרָאֵל, מַאן אִיהוּ. קָדוֹשׁ. בְּרָכָה אִתְמְסַר לוֹן בִּלְחוֹדַיְיהוּ, כְּמָה דְּאִתְּמְסַר לְיִשְׂרָאֵל.
Tap to expand
Zohar
קְדוּשָּׁה, הָא אוֹקִימְנָא בְּכַמָּה דּוּכְתֵּי, אֲבָל כְּמָה דְּאִית קְדוּשָׁה לְעֵילָּא עַל כֹּלָּא, הָכִי אִית קְדוּשָּׁה בְּאֶמְצָּעִיתָא, קְדוּשָּׁה לְתַתָּא. וְכֹלָּא בְּרָזָא דִּלְתַתָּא (ס"א
Tap to expand
Zohar
אֶלָּא רָזָא הָכִי הוּא ודַּאי, וְיִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי לְתַתָּא, כְּגַוְונָא דְּמַלְאֲכֵי עִלָּאֵי לְעֵילָּא, דִּכְתִּיב בְּהוּ, (ישעיהו ו׳:ג׳) וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ. וְכֵיוָן דְּיִשְׂ
Tap to expand
Zohar
וְמַאן דְּשַׁוִּי רְעוּתֵיהּ בְּהַאי, שַׁפִּיר קָא עָבִיד. וּמַאן דְּשַׁוִּי רְעוּתֵיהּ, בִּתְלַת דַּרְגִּין דַּאֲבָהָן בִּכְלָלָא חֲדָא, לְיַחֲדָא לוֹן גּוֹ קְדוּשָׁתָא דָּא, אִי לָא יָכִיל לְשַׁוָּו
Tap to expand
Zohar
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי, הָא תָּנֵינָן, דְּקֹדֶשׁ, יַתִּיר לְעֵילָּא מִן קָדוֹשׁ. אִי הָכִי, הָא כְּתִיב (ישעיה ו) ק' ק' ק' יְיָ' צְבָאוֹת, וְדָא שְׁלִימוּ דְּכֹלָּא. אֲמַר לֵיהּ תָּא חֲזֵי, כַּד מִתְחַבְּ
Tap to expand
Zohar
וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ, כֵּיוָן דְּאָמַר אַתָּה קָדוֹשׁ, אֲמַאי וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ, הַיְינוּ שֵׁם, הַיְינוּ אַתָּה. אֶלָּא הָא תָּנֵינָן, בְּכָל אֲתָר דְּאִשְׁתְּכַח יִחוּדָא וְקִשּׁוּרָא, בָּעֵינָן (קל"ג ע
Tap to expand
Zohar
אֶלָּא וַדַּאי, אֵין קָדוֹשׁ כַּיְיָ', דְּכַמָּה קַדִּישִׁין נִינְהוּ, קַדִישִׁין לְעֵילָּא, דִּכְתִיב, (דניאל ד׳:י״ד) וּמֵאמַר קַדִישִׁין שְׁאֵלְתָּא. יִשְׂרָאֵל קַדִּישִׁין נִינְהוּ, דִּכְתִּיב, (וי
Tap to expand
Zohar
וְכָל אִינוּן מְזַמְּרֵי, קָיְימֵי לְבַר, וְאָמְרֵי שִׁירָתָא, בִּתְלַת פַּלְגֵי לֵילְיָא וְכֻלְּהוּ מְשַׁבְּחָן בְּתוּשְׁבָּחְתַן יְדִיעָאן, וְכֻלְּהוּ חֵילֵי שְׁמַיָא, כֻּלְּהוּ מִתְעָרֵי בְּלֵילְיָ
Tap to expand
Zohar
זַכָּאִין אִינּוּן צַדִיקַיָּיא דְּאִית לוֹן חוּלָקָא עִלָּאָה בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּחוּלָקָא קַדִישָׁא, בְּקִדּוּשֵׁי מַלְכָּא, בְּגִין דְּאִינּוּן מְקַדְּשֵׁי גַּרְמַיְיהוּ בְּקִדּוּשֵׁי דּ
Tap to expand
Mesillat Yesharim · Moses Chaim Luzzatto (Ramchal)
כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר עִנְיַן הַקְּדֻשָּׁה הוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם דָּבֵק כָּל כָּךְ בֵּאלֹהָיו, עַד שֶׁבְּשׁוּם מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לֹא יִפָּרֵד וְלֹא יָזוּז מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁיּוֹתֵ
Tap to expand
Tanya · Shneur Zalman of Liadi
וְזֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים: ״אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו״ – שֶׁהֶעֱלָנוּ לְמַעֲלַת קוֹדֶשׁ הָעֶלְיוֹן בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁהִיא קְדוּשָּׁתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, וּקְדוּ
Tap to expand
Zohar
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כַּמָה זִמְנִין אֲמֵינָא מִלָּה דָּא, וְלָא מִסְתַּכְּלֵי חַבְרַיָּיא, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא שַׁרְיָא שְׁכִינְתָּא, אֶלָּא בַּאֲתָר קַדִישָׁא, בַּאֲתָר דְּאִתְחֲזֵ
Tap to expand
Zohar
בְּגִין דִּקְדוּשָּׁה מִתְּלַת עָלְמִין סַלְּקָא, וְלָא מִתְּרֵין, וְהַיְינוּ, וְקָרָא זֶה, הָא חַד. אֶל זֶה, הָא תְּרֵין. וְאָמַר, הָא תְּלָתָא. תְּלַת עָלְמִין, אִינּוּן לָקֳּבְלַיְיהוּ תְּלַת קְדוּ
Tap to expand
Zohar
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, הָכִי הוּא וַדַּאי, וּמִלִּין אִלֵּין אוֹקִימְנָא לוֹן. וְתוּ אוֹקִימְנָא, דְּהָא תְּלַת קְדוּשּׁוֹת אִתְמְסָרוּ לְיִשְׂרָאֵל לְתַתָּא. מִן הַאי קְרָא, וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְי
Tap to expand
Zohar
וְיִשְׂרָאֵל קַדִּישִׁין לָאו הָכֵי, אֶלָּא כֻּלְּהוּ קַדִּישִׁין, וְכָל עוֹבָדַיְיהוּ לְאִתְּעָרָא עָלַיְיהוּ רוּחָא קַדִּישָׁא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו ל״ב:ט״ו) עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמּ
Tap to expand
Zohar
וְתָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּבַר נָשׁ אָזִיל בְּאֹרַח קְשׁוֹט וְאַמְשִׁיךְ עֲלֵיהּ רוּחָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה וְאִתְדַבִּיק בֵּיהּ, בְּרָא דְיוֹלִיד וְיִפּוּק מִנֵּיהּ לְעָלְמָא, הוּא מָשִׁיךְ עֲלֵיהּ
Tap to expand
Zohar
לָקֳבְלֵיהּ, קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת. קָדוֹשׁ לְעֵילָּא. קָדוֹשׁ בְּאֶמְצָעִיתָא. קָדוֹשׁ לְתַתָּא. קָדוֹשׁ חֶסֶד. קָדוֹשׁ גְּבוּרָה. קָדוֹשׁ תִּפְאֶרֶת. וְכֻלְּהוּ בְּשִׁבְעִין וּתְרֵין א
Tap to expand
Zohar
כְּגַוְונָא דָא כָּל בַּר נָשׁ דְּעַלְמָא אִיהוּ כָּלִיל מֵעֵילָא וְתַתָּא, וְכָל אִינוּן דְּיָדְעִין לְאִתְקַדְּשָׁא בְּהַאי עַלְמָא כְּדְקָא יְאוּת, כַּד אוֹלִידוּ בַּר, מָשְׁכִין עֲלֵיהּ רוּחַ קַדּ
Tap to expand
Zohar
תְּמִינָאָה, מַיִם אַחֲרוֹנִים דְּתָקִינוּ לוֹן, בְּגִין מֶלַח סְדוֹמִית, הַמְּסַמֵּא אֶת הָעֵינַיִם. אֲמַאי אִקְרוּן חוֹבָה. אֶלָּא בְּאֹרַח רָזָא, סַם הַמָּוֶת שַׁרְיָא עַל יְדוֹי מְזוּהָמִין, דְּעַ
Tap to expand
Zohar
בְּעַמָּיו, מַהוּ בְּעַמָּיו. דְּהָא כְּתִיב לְעֵילָּא, אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זוֹנָה אֶת אֵלֶּה לֹא יִקָּח, וּכְתִּיב וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו. בָּהֶם מִבָּעֵי לֵיהּ, מַהוּ בְּעַמָּ
Tap to expand