Machshava (Divine Thought)
מחשבהThe primordial divine thought that contains the blueprint of all creation; associated with Chochmah.
Machshava represents the primordial divine thought constituting the hidden blueprint of creation, intimately associated with Chochmah as the first differentiation within divine consciousness. The Zohar's foundational treatment, appearing 233 times across its strata, establishes machshava as the ultimate unknowable source from which all subsequent emanations derive, characterized by absolute hiddenness and transcendence of human comprehension. The Zohar's passages emphasize machshava as "the beginning of all things," the supernal wellspring from which manifest reality unfolds, while simultaneously maintaining its fundamental inaccessibility—a conceptual paradox central to early Kabbalah.
Sixteenth-century developments through Chaim Vital's Sefer Etz Chaim minimized explicit treatment of machshava, suggesting a methodological shift toward practical mystical praxis. The eighteenth-century Ramchal tradition, however, substantially revitalized machshava's philosophical elaboration across multiple works. In Kalach Pitchei Chochmah, the Ramchal identifies machshava with Adam Kadmon and emphasizes the tension between thought's hidden content and its sequential unfolding through speech and letters, introducing dynamic developmental theory into the concept's framework.
By the late eighteenth century, both Chaim of Volozhin (Nefesh HaChayim) and Shneur Zalman of Liadi (Tanya) introduced significant refinements through systematic redefinition. These thinkers distinguished primordial (kedumah) from subsequent (me'ukheret) thought, establishing that while divine thought remains ultimately unknowable in its essence, its extended expressions become epistemologically accessible through discernible action and created reality. This represents a fundamental reconceptualization, transforming machshava from purely transcendent mystery into a graded hierarchy bridging divine cognition and phenomenal manifestation.
Across the Corpus
Zohar
1100–1400 CE
דְּהָא מִתַּמָּן וּלְהָלְאָה לֵית מָאן דְּיָכִיל לְאִסְתַּכָּלָא וּלְמִנְדַע. מַאי טַעְמָא מִשּׁוּם דְּאִיהוּ סָתִים בְּמַחֲשָׁבָה. וּמַחֲשָׁבָה דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא טְמִירָא סְתִימָא עִלָּאָה. מַחֲשָׁבָה דְּבַר נָשׁ בְּכָל עָלְמָא (ס"א לא יכיל) לְאִתְדַּבְּקָא וּלְמִנְדַע לָהּ. מִלִּין דְּתַלְיָין בְּמַחֲשָׁבָה עִלָּאָה לֵית מָאן דְּיָכִיל לְאִתְדַּבְּקָא לוֹן. מַחֲשָׁבָה (עלאה) מַמָּשׁ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַּמָּה. לְגוֹ מִן מַחֲשָׁבָה מַאן אִיהוּ דְּעֲבִיד רַעֲיוֹנֵי. דְּהָא לֵית סוּכְלְתָנוּ לְמִשְׁאַל כָּל שֶׁכֵּן לְמִנְדַע.
The passage is entirely about 'machshavah' (divine thought) — it states that from that level onward no one can gaze or know, because the Holy One blessed be He is hidden in machshavah; it contrasts 'machshavah d'kudsha berikh hu' (divine thought) with human thought, and discusses the unknowability of things dependent on the supernal machshavah.
Sefer Etz Chaim
Chaim Vital · 1570–1590 CE
ונדבר בענין י' הרוגי מלוכה כי בפ' פקודי רנ"ד ע"ב דוד שאל שאלתא כו' נלע"ד שצריך להגיה הגהה זו כמו שתראה מדברינו והענין כי תחלה אמר ת"ח בגין דר"ע סליק לעילא כדקא יאות עאל בשלם ונפיק בשלם דוד שאל שאלתא כו' ולמעלה אמר בן עזאי נחית ביסודא דעפרא כו' אמר עתה כי לסבה זאת שאל דוד שאלתא זאת דהאי פסוק ממתים ידך ה' כו' ולא אתפריש תשובת שאלה זו והאלה היא זו כי מה שהיו ראוים למות בנשיקה מידך ה' איך נתחלפו הדברים והם ממתים מחלד מיד בני אדם באותן מיתות אכזריות. וא"ת חלקם בחיים ור"ע חלקו הוא בחיים העליונים שנכנס בשלום כו' לא כבן עזאי ובן זומא דחלקם נאחז במות כי זה הציץ ומת וזה הציץ ונפגע וגם אחר שנדבק בקלי' אך ר"ע שחלקו בחיים כנ"ל הוא וחביריו אינון דאתקטלו בקטילו עלמא ממתים מחלד כיון דהוו צדיקין זכאין דלא חבו חובא הראוי להם בגין דיתענשו ואמנם עכ"ז תשובת שאלה זו רמוזה בפסוק זה וזש"ה ממתים ידך ה' כו' והענין כנ"ל כי גוף הפנימי של האדם אם הוא צדיק ונעשה בקדושה זוכה לההוא חלוקא דרבנן דיליה דהוא טוב ולא רע כמדרגת חשמ"ל בסוד ויבא משה בתוך הענן ואתפרש מההוא גופא קדמאה כדכתיב של נעלך מעל רגלך שהוא גוף מקליפת נוגה עץ הדעת טו"ר כנזכר בתקון ב' אמנם אלו י' הרוגי מלוכה הם י' טפין דאזדריקו מצפרני יוסף כנזכר בתקון ס"ח בדק"ח והענין כמ"ש אצלינו כי אלו הי' טפין הם י' לבושי נשמותיהן ולא נשמותיהן ממש נמצא כי אותן לבושים הנקרא גופין דילהון חלוקא דרבנן הם טו"ר ונודע כי עה"ד הוא שיריים שלא נתבררו מאותן המלכים שהם סוד ש"ך ניצוצין דאזדרקו ממחשבה עלאה רצה לומר כי טעם למיתת המלכים היה משום שלא היה זכר ונקבה כנודע אצלינו ונמצא כי אותן המלכים הם שנמשכו מלעילא ממוח מחשבה עליונה בלי נוקבא כנודע מכמה דרושים וזה היה קודם התיקון קודם דאתתקן ע"ק כעין זכר ונקבה כי לזה מתו. והנה אלו הבחי' הם טפת קרי הנק' ניצוצין והם ש"ך וז"ש וזריק לון לש"ך עיבר והבן זה סוד נפלא כי כל הנשמות הקדושים של י' הרוגי מלוכה נתלבשו בחלוקא דרבנן שהם גופותם ממש פנימית הנעשה מטפת קרי שהם סוד עץ הדעת טו"ר נמצא כי נשמותיהן הם תכלית הקדושה והוא דוגמת אורות הכלים של המלכים הנ"ל. אך גופם חלוקא דרבנן הם מסט"א דעץ הדעת שהם דוגמת הכלים של המלכים הנ"ל וכמו שבכלים ההם היה שבירה וירדו למקום המות בסוד עץ הדעת כך אלו הגופים הוצרכו להריגה כדי לברר הסיגים שבהם ואחר שנתברר הסיגים שבהם ע"י הריגה אז נתברר הטוב שבהם וחזרו לעלות למעלה ממקום שירדו שהיא המחשבה העליונה דוגמת הכלים של המלכים שעלו שם בסוד מ"ן להתתקן בפרצופי אצילות כנודע וז"ס שתוק כך עלה במחשבה ר"ל עי"ז עלו במחשבה בסוד מ"ן במחשבה עליונה בסוד מ"ן במחשבה לתקן אותן הגופין דילהון שהיה בהן פסולת מסט"א נמצא כי מפאת נשמתן היו צדיקים גמורים טוב ולא רע לכן לא שלט בהו ס"א וז"ש מתים ידך ה' אמנם מפאת גופם הנעשים מעה"ד שלטה בהם סט"א שהיא החלודה והפסולת שע"ג הזהב וז"ס ממתים מחל"ד ועי"כ עלו ונתברו בבחי' מ"ד ומ"נ כנודע עד או"א ששניהן נקראים חיים וז"ס חלקם בחיים:
The phrase 'שתוק כך עלה במחשבה' is explained as the sparks ascending as MaN to the 'מחשבה עליונה' (supernal thought), and the kings themselves are described as having emanated from the supernal brain/thought without a feminine counterpart.
Kalach Pitchei Chokhmah
Moses Chaim Luzzatto (Ramchal) · 1730–1750 CE
והוא סוד, "בדבר ה' שמים נעשו", והיינו כי בתחלה יש המחשבה - א"ק, והיא נעלמת, וגלויה על ידי הדבור באותיות. והנה נמצא שכל מה שנעלם במחשבה - צריך לצאת על ידי הדבור. והנה אין חלקי וסדרי המחשבה שוים לסדרי הדבור כלל, כי המחשבה תחשוב הענין, והדבור יוציא המלות באותיות, ואף על פי כן צריך שמה שציירה המחשבה - ישתעבד לסדרי הדבור לצאת על ידיהם. כך הוא למעלה, סדר ראשון - הוא המחשבה, והגילוי שלה - הוא הדבור. ומה שנצטייר במחשבה לפי סדריה - צריך שיצא בדבור לפי סדריו, והם סדרי האותיות כלדקמן:
The passage centrally discusses Machshava (Divine Thought) identified with Adam Kadmon (א"ק), explaining how it contains hidden content that must be revealed through speech (dibur), and how its inner order differs from the order of speech/letters.
Where Moses Chaim Luzzatto (Ramchal) explains Machshava (Divine Thought), Moses Chaim Luzzatto (Ramchal) applies it.
Derekh Hashem
Moses Chaim Luzzatto (Ramchal) · 1735–1745 CE
ידוע ומבואר הוא שכל הנבראים כלם שנבראו בין העליונים ובין התחתונים הנה נבראו לפי שראתה בהם החכמה העליונה צורך ותועלת למה שהוא התכלית הכללי של הבריאה. וכל חוקותיהם ומשפטיהם הטבעיים הוחקו והוטבעו כפי מה שגזרה החכמה העליונה היותו נאות לפי הכוונה שכיונה בנברא ההוא. ואולם מאותו הטעם עצמו שנבראו ראוי ג״כ שיתקיימו כל זמן היות בם תועלת לכלל הבריאה כמ״ש וע״כ האדון ב״ה שברא כל הנבראים האלה לא ימנע ג״כ מלהשגיח עליהם לקיימם בואתו המצב שהוא רוצה אותם בו:
The text repeatedly invokes 'החכמה העליונה' (the supernal wisdom) as the principle that determined the nature and laws of all created beings, applying divine thought/wisdom as the blueprint behind creation's structure.
Mesillat Yesharim
Moses Chaim Luzzatto (Ramchal) · 1738 CE
כִּי אֵין אָדָם נוֹלַד חָכָם וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָדַעַת אֶת הַכֹּל, אַךְ בִּקְרִיאַת הַדְּבָרִים יִתְעוֹרֵר בַּמֶּה שֶׁלֹּא יָדַע, וְיִתְבּוֹנֵן בַּמֶּה שֶׁלֹּא הִשְׂכִּיל מִתְּחִלָּה. וַאֲפִלּוּ בַּמֶּה שֶׁלֹּא יִמְצָא בַּסְּפָרִים עַצְמָם, כִּי בִּהְיוֹת שִׂכְלוֹ נֵעוֹר עַל הַדָּבָר, הוֹלֵךְ וּמַשְׁגִּיחַ הוּא עַל כָּל הַצְּדָדִין וּמַמְצִיא עִנְיָנִים חֲדָשִׁים מִמְּקוֹר הָאֱמֶת.
The text references the intellect discovering 'ענינים חדשים ממקור האמת' (new matters from the source of truth), implying that contemplative thought taps into a deeper divine or intellectual source, tangentially evoking machshava as the seat of conceptual truth.
Nefesh HaChayim
Chaim of Volozhin · 1780–1820 CE
הגהה: ואולי ענין הנאמר בעירובין (י"ג ב') ואלו חזיתיה מקמיה כו' והיו עיניך ראות את מוריך. הוא כענין הכתוב (שמות ל״ג:כ״ג) וראיתי את אחורי ופני לא יראו. עפ"י מדרש שמות פ"ג אקי"ק אשר אקי"ק ע"ש מעשי אני נקרא (וסוף פרטי המעשים כלולים במחשבה הקדומה) ולזאת נקראת המחשבה פנים. שקודמת, והמעשה מאוחרת, ובמחשבה עצמה יש מחשבה קדומה וכוללת, והיא פנימית ומחשבה מאוחרת המתפשטת מהפנימית לדבור או למעשה. (והוא דעת המתפשט בפנימית המידות) והיא היא הנכרת מתוך מעשה או דבר המאוחר בעקימת שפתיו דהוי מעשה. אבל פנימית המחשבה הקדומה. א"א להביאה בדיבור כענין דבש וחלב תחת לשונך (עי' חגיגה י"ג א') והוא דעת העליון כענין לא קאים אינש אדעתיה דרבי' (עבודת כוכבים ו' ע"ב) ואינה נתפסת להתלמיד אלא בהארת פנים של רבו לתלמיד חכם ומבין מדעתו וכל זה הוא במחשבות שבלב איש אבל בו ית"ש אשר לא מחשבותי מחשבותיכם כתיב (ישעיה נ"ה) כללות מחשבתו לית מחשבה תפיסא בשום אופן, אף לעליונים, ורק מחשבתו המתפשטת לקיום מעשיו נכרת ממעשיו לכל נביא ונביא כפי מדרגתו וזהו וראית את אחורי את לרבות המחשבה המתפשטת לקיום המעשה ונכרת ע"י כח מעשיו ונקראת ע"ש המעשה ופני לא יראו אף ע"י כח מעשיו המאוחרים אל הקודם. (וכהוראת מלת יראו בצירי):
The passage extensively analyzes the concept of 'machshava' (divine thought), distinguishing between 'machshava kedumah' (primordial thought) and 'machshava me'ukheret' (subsequent thought that extends toward speech and action), and discussing how the inner primordial thought cannot be grasped or expressed, while the later extended thought is perceivable through actions.
Where Chaim of Volozhin applies Machshava (Divine Thought), Shneur Zalman of Liadi explains it.
Tanya
Shneur Zalman of Liadi · 1786–1796 CE
וְהִלְכָךְ, הַמִּתְבּוֹנֵן מַה גָּדְלוּ מַעֲשֵׂי ה׳ שֶׁבְּרִיבּוּי הָעוֹלָמוֹת וְכָל צְבָאָם, וְאֵיךְ כּוּלָּם בְּטֵלִים בִּמְצִיאוּת לְגַבֵּי דִּקְדּוּק אֶחָד מִדִּקְדּוּקֵי תוֹרָה, שֶׁהוּא עוֹמֶק מַחֲשָׁבָה הָעֶלְיוֹנָה וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, אֲשֶׁר בְּדִקְדּוּק קַל עוֹלִים כָּל הָעוֹלָמוֹת וּמְקַבְּלִים חַיּוּתָם וְשִׁפְעָם, אוֹ לְהֵיפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם, וּמִזֶּה נִתְבּוֹנֵן גְּדוּלַּת עוֹמֶק מַחֲשַׁבְתּוֹ יִתְבָּרֵךְ, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת בְּלִי גְבוּל וְתַכְלִית, וּמַעֲלָתָהּ לְאֵין קֵץ וְתַכְלִית עַל מַעֲלוֹת חַיּוּת כָּל הָעוֹלָמוֹת, שֶׁכָּל חַיּוּתָם שׁוֹפֵעַ מִדִּקְדּוּק אֶחָד מִמֶּנָּה, שֶׁהוּא נִמְשָׁךְ מִמְּקוֹרוֹ – הוּא עוֹמֶק מַחֲשַׁבְתּוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּמוֹ שְׂעַר הָאָדָם הַנִּמְשָׁךְ מִמּוֹחוֹ עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, וְכַנּוֹדָע מֵהַתִּיקּוּנִים וְהָאִדְרָא רַבָּא.
The passage centers on 'omek machshavto yitbarakh' (the depth of His divine thought), describing it as limitless and the source from which Torah details and all world-vitality flow — this is the primary subject of the passage.
Connections
Top Passages(20)
Zohar
דְּהָא מִתַּמָּן וּלְהָלְאָה לֵית מָאן דְּיָכִיל לְאִסְתַּכָּלָא וּלְמִנְדַע. מַאי טַעְמָא מִשּׁוּם דְּאִיהוּ סָתִים בְּמַחֲשָׁבָה. וּמַחֲשָׁבָה דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא טְמִירָא סְתִימָא עִלָּאָה. מ
Tap to expand
Zohar
בְּמַחֲשָׁבָה מִלְּגוֹ בִּינָה, בֶּן יָהּ. יִשְׂרָאֵל עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה. הִרְהוּר חָכְמָה, לְחַכִּימָא בִּרְמִיזָא. חָכְמָה עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה דְּאִיהוּ בִּינָה, מַחֲשָׁבָה וְהִרְהוּר כֹּלָּא חַד.
Tap to expand
Zohar
תָּא חֲזֵי, מַחְשָׁבָה רֵאשִׁיתָא דְכֹלָּא, וּבְגִין דְּאִיהִי מַחְשָׁבָה, אִיהִי לְגוֹ סְתִימָא וְלָא אִתְיְידַע. כָּךְ אִתְפַּשַּׁט הַאי מַחְשָׁבָה יַתִּיר, אַתְיָא לְאֲתַר דְּרוּחָא שַׁרְיָא, וְכַד
Tap to expand
Zohar
(ויקרא א׳:ג׳) אִם עוֹלָה קָרְבָּנוֹ, רִבִּי חִיָּיא פָּתַח, (ישעיהו נ״ה:ח׳) כִּי לא מַחְשְׁבֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי. כִּי לא מַחְשְׁבֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, מַחְשְׁבֹתַי כְּתִיב
Tap to expand
Kalach Pitchei Chokhmah · Moses Chaim Luzzatto (Ramchal)
והוא סוד, "בדבר ה' שמים נעשו", והיינו כי בתחלה יש המחשבה - א"ק, והיא נעלמת, וגלויה על ידי הדבור באותיות. והנה נמצא שכל מה שנעלם במחשבה - צריך לצאת על ידי הדבור. והנה אין חלקי וסדרי המחשבה שוים לסדרי ה
Tap to expand
Nefesh HaChayim · Chaim of Volozhin
הגהה: ואולי ענין הנאמר בעירובין (י"ג ב') ואלו חזיתיה מקמיה כו' והיו עיניך ראות את מוריך. הוא כענין הכתוב (שמות ל״ג:כ״ג) וראיתי את אחורי ופני לא יראו. עפ"י מדרש שמות פ"ג אקי"ק אשר אקי"ק ע"ש מעשי אני נק
Tap to expand
Zohar
לֹא תַחְמוֹד, לְקֳבֵל דַרְגָּא סְתִימָאָה עִילָאָה דְּכָל מָּחְשְׁבָן בֵּיהּ תַּלְיָין, וְלֵית בְּעָלְמָא דְּיִנְדָע הַהוּא דַרְגָּא, בְּגִין דְּאִיהוּ סְתִימָא דִּסְתִּימִין. וְכָד סָלִיק בְּמַחְשָׁב
Tap to expand
Zohar
וּבַּר נָשׁ אִית לֵיהּ מַחֲשָׁבָה סְתִימָאָה, דְּלֵית דְּיָדַע בָּהּ אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְחוֹדוֹי. וְיָהֲבָה בֵּיהּ בְּבַר נָשׁ לְמֶחְשָׁב מִילִין דְּאוֹרַיְיתָא, מִילִין דְמִצְוָה. בְּ
Tap to expand
Zohar
רֵאשִׁיתָא דְּאָלֶ"ף טְמִירוּ דְּרָזָא דְּמַחֲשָׁבָה עִלָּאָה. וְהַהוּא אִתְפַּשְׁטוּ דְּהַהוּא רָקִיעַ עִלָּאָה כֹּלָּא סָתִים בְּהַהוּא רֵישָׁא. בְּגִין דְּכַד נָפִיק א' מֵהַאי רָקִיעַ בְּדִיּוּקְנָ
Tap to expand
Zohar
יִשְׂרָאֵל דְּסָלִיק בְּיו"ד ה"א וא"ו ה"א. וְרָזָא דְמִלָּה יִשְׂרָאֵל עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת. מַחֲשָׁבָה חָשַׁ"ב מָ"ה, וּבֵיהּ תִּשְׁכַּח שְׁמָא קַדִּישָׁא. וּבְגִין יַעֲקֹב דְּאִיהוּ יִשׂ
Tap to expand
Zohar
כַּד מַחֲשָׁבָה סָלִיק בִּרְעוּ (דחדוה) מִטְמִירָא דְכָל טְמִירִין. מָטֵי (ואתנגיד) מִגַּוִּיהּ חַד נָהָר. (כתרא טמירא) וְכַד מִתְקָרְבִין דָּא בְּדָא בְּחַד שְׁבִיל דְּלָא יְדִיעַ לְעֵילָא וְתַתָּא ו
Tap to expand
Zohar
תָּא חֲזֵי, כֵּיוָן דְּכֻלְהוּ אִשְׁתַּלִּימוּ דָא בְּדָא וְאִתְקַּשְּׁרוּ דָּא בְּדָא בְּקִשּׁוּרָא חָדָא וְנִשְׁמָתָא עִלָּאָה נָהִיר לוֹן מִסִּטְרָא דִלְעֵילָא, וְכֻלְּהוּ נְהוֹרִין אִנּוּן בּוֹצִי
Tap to expand
Zohar
אָמַר לִי רִבִּי מִלָּה סְתִימָא הֲוָה קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְגָלֵי בִּמְתִיבְתָּא עִלָּאָה וְדָא הוּא. בְּשַׁעְתָּא דִּסְתִימָא דְכָל סְתִימִין בָּעָא לְאִתְגַּלְּיָא, עֲבַד בְּרֵישָׁא נְק
Tap to expand
Zohar
וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, שַׁוֵּי שְׁמֵיהּ בָּךְ, וּבְגִין דְּמַחֲשָׁבָה דִּילָךְ הֲוַת לְעִלַּת הָעִלּוֹת, שַׁוִּי בָּךְ מַחֲשַׁבְתֵּיהּ, דְּאִיהִי יוּ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א. וְעִלַּת הָעִלּוֹת, אִיהוּ
Tap to expand
Zohar
רְעוֹ דְּמַחֲשָׁבָה עִלָּאָה לְמִרְדַּף אֲבַתְרֵיהּ וּלְאִתְנְהָרָא מִנֵּיהּ. חַד פְּרִיסוּ אִתְפְּרִיס. וּמִגּוֹ הַהוּא פְּרִיסָא בִּרְדִיפוּ דְּהַהִיא מַחֲשָׁבָה עִלָּאָה מָטֵי וְלָא מָטֵי עַד הַהוּ
Tap to expand
Zohar
כְּדֵין בָּטַשׁ הַאי נְהִירוּ דְּמַחֲשָׁבָה דְּלָא אִתְיְידַע בִּנְהִירוּ דְּפַרְסָא דְּקָיְימָא דְּנָהִיר מִמַּה דְּלָא יְדִיעַ וְלָא אִתְיְידַע וְלָא אִתְגַּלְיָיא. וּכְדֵין (נ"א האי) דָּא נְהִירוּ
Tap to expand
Zohar
עַד דְּאִתְפַּשְׁטַת וְשַׁרְיָיא לְבֵי גָרוֹן אֲתַר דְּאִיהוּ נְבִיעַ תָּדִיר בְּרָזָא דְּאִיהוּ רוּחַ חַיִּים. וּכְדֵין כַּד אִתְפַּשְׁטַת הַהִיא מַחֲשָׁבָה וְשָׁרְיָא בְּאֲתַר דָּא, אִקְרֵי הַהִיא מ
Tap to expand
Zohar
עוֹד אִתְפַּשְׁטַת הַאי מַחֲשָׁבָה לְאִתְגַּלְיָא. וּבָטַשׁ הַאי קוֹל וְאַקִּישׁ בְּשִׂפְוָון, וּכְדֵין נַפְקָא דִּבּוּר, דְּאַשְׁלִים כֹּלָּא, וְגָלֵי כֹּלָּא. אִשְׁתְּמַע דְּכֹלָּא אִיהוּ הַהִיא מַח
Tap to expand
Zohar
כַּד נָהִיר מַחֲשָׁבָה, וְלָאו אִתְיְידַע מִמַּה נָהִיר כְּדֵין אִתְלָבָּשׁ וְאַסְתִּים גּוֹ בִּינָה, וְנָהִיר (מאן) לְמַּה דְּנָהִיר, וְעָאִיל דָּא בְּדָא, עַד דְּאִתְכְּלִילוּ כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא, וְ
Tap to expand
Zohar
כֵּיוָן דְּאַנְהִיר וְאִתְפָּשָּׁטוּ מִנֵּיהּ חֵילִין, הַהִיא מַחֲשָׁבָה אַסְתִּים וְאַגְנִיז וְלָא יְדִיעַ, וּמִתַּמָּן אִתְפָּשַּׁט פְּשִׁיטוּתָא לְכָל סִטְרִין, וְאִתְפָּשַּׁט מִנֵּיהּ חַד פְּשִׁיט
Tap to expand