Ein Sof (The Infinite)
אין סוףThe unknowable, infinite essence of God prior to any self-manifestation or emanation.
Ein Sof, the infinite and utterly unknowable divine essence, represents the fundamental paradox of Jewish mysticism: God's absolute transcendence beyond all form, attribute, and comprehension. The Zohar (13th century) established the classical definition, emphasizing that Ein Sof admits no impression, form, image, or vessel through which it might be grasped. It exists beyond the realm of thought itself, constituting "the most concealed of all concealments," and stands outside all categories of beginning and end. This formulation, grounded in negative theology, positioned Ein Sof as the ultimate ground of being from which all subsequent emanations proceed, yet remaining eternally distinct from them. The Zohar's treatment proved foundational, with 373 total discussions establishing Ein Sof as the lynchpin of Kabbalistic cosmology.
Subsequent luminaries refined rather than fundamentally altered this conception. Chaim Vital's Sefer Etz Chaim applied Zoharic principles to detailed pneumatic systems, while Ramchal's voluminous writings in the 1730s substantially elaborated Ein Sof's explanatory function, producing 196 discussions that balanced systematic articulation with negative theology's inherent apophatic restraint. The most significant developments emerged in the late eighteenth century with Chaim of Volozhin and Shneur Zalman of Liadi, whose respective works engaged Ein Sof with heightened theoretical rigor. Nefesh HaChayim and Tanya introduced subtle challenges to earlier formulations, particularly regarding the relationship between Ein Sof's absolute transcendence and divine involvement in creation. These later thinkers applied Ein Sof more actively to contemplative praxis and ethical instruction, transforming the concept from abstract metaphysics toward experiential mysticism while maintaining its essential unknowability.
Across the Corpus
Zohar
1100–1400 CE
אֵי"ן סוֹ"ף לֵית בֵּיהּ רִשּׁוּמָא כְּלָל וְלָא תַּלְיָא שְׁאֵלְתָּא בֵּיהּ וְלָא רַעֲיוֹנָא לְאִסְתַּכְּלוּתָא דְּמַחֲשָׁבָה כְּלָל. מִגּוֹ סְתִימָא דִסְתִימָא, מֵרִישׁ נְחִיתוּ דְּאֵין סוֹף, נְהִיר נְהִירוּ דַּקִּיק וְלָא יְדִיעַ. סָתִים בִּסְתִּימוּ (נ"א ברשימו) כְּחִדּוּדָא דְמַחֲטָא. רָזָא סְתִימָא דְּמַחֲשָׁבָה לָא יְדִיעַ עַד דְּאִתְפְּשַׁט נְהִירוּ מִנֵּיהּ. בְּאֲתַר דְּאִית בֵּיהּ רְשִׁימִין דְּאַתְוָון כֻּלְהוּ. מִתַּמָּן נַפְקָן.
The passage opens with 'אֵי"ן סוֹ"ף' and directly describes its nature: it has no impression (רישומא) whatsoever, no question or thought can grasp it, establishing Ein Sof as utterly beyond comprehension.
Sefer Etz Chaim
Chaim Vital · 1570–1590 CE
החקירה ב היא קרובה אל שאלת מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור במס' חגיגה פ' אין דורשין והנה להיות השאלה זו עמוקה מאד אשר כמעט מסתכן האדם בהעמיק הסתכלותו בחקירה זו. וענינו כאשר הזכירו חז"ל במשנה הנ"ל כל המסתכל בד' דברים אלו ראוי לו שלא בא לעולם [מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור וכל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם]. וע"כ לא נוכל להרחיב ולהעמיק בחקירתם. אמנם נבאר בע"ה ראשי פרקים כמציץ מן החרכים בלתי הסתכלות בדברים העמוקים והמשכיל על דברינו אלה ימצא טוב טעם ודעת אם יבינהו. והנה ענין החקירה הזאת אשר שואלים למה בריאת עוה"ז היה בזמן שהיה ולא קודם או אח"כ. ולכן צריך שתדע את אשר נבאר בחיבורינו. והוא כי הנה נודע כי האור העליון למעלה למעלה עד אין קץ הנקרא א"ס שמו מוכיח עליו שאין בו שום תפיסה לא במחשבה ולא בהרהור כלל ועיקר. והוא מופשט ומובדל מכל מחשבות והוא קודם אל כל הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים ולא היה בו זמן התחלה וראשית כי תמיד הוא נמצא וקיים לעד ואין בו ראש וסוף כלל. והנה מן הא"ס נשתלשל אח"כ מציאות המאור הגדול הנקרא א"ק לכל הקדומים כמ"ש בענף ג'. ואח"כ נשתלשלו ממנו האורות הנתלין בא"ק הנה הם אורות רבים היוצאים מתוכו ומאירין חוצה לו. מהם תלויין ממוחו ומהם מגולגלתא ומהם מעיניו ומהם מאזניו ומהם מחוטמו ומהם מפיו ומהם ממצחו חוצה לו ומהם סביבות גופו שהוא בחי' ז' תחתונים שלו ובסביבותיהם אורות רבים מאירים ונתלים בהם הנקרא עולם הנקודים ואח"כ נשתלשלו ממנו ד' עולמות אבי"ע הידועים ומפורסמים כנזכר בזוהר ובתיקונים. ואמנם אצילות א"ק הזה ומכ"ש שאר עולמות שתחתיו כנ"ל היה להם ראש וסוף והיה להם זמן התחלת הויותן ואצילותן משא"כ בא"ס הנ"ל. והנה מן העת וזמן אשר התחיל התפשטות והשתלשלות האורות והעולמות הנ"ל מאז התחיל הויות הנבראים כולם זה אח"ז עד שבא הדבר אל המציאות אשר הוא עתה וכפי סדר ההתפשטות וההשתלשלות כסדר הזמנים זה אח"ז כך נעשה ולא היה אפשר להקדים או לאחר בריאת עוה"ז כי כל עולם ועולם נברא אחר בריאת עולם שלמעלה ממנו וכל העולמות היו נבראים ומתפשטים ומשתלשלים והולכים זה תחת זה בזמנים שונים ומאוחרים זא"ז עד שהגיע זמן בריאת עוה"ז ואז נברא בזמן הראוי לו אחר בריאת העולמות העליונים אשר עליו ודי בזה כי לא נוכל להרחיב ולהעמיק ביאור זה הענין ככל הצורך ואיך וכמה ומתי:
The passage explicitly defines Ein Sof (א"ס) as the highest divine light with no beginning or end, utterly beyond thought and comprehension, preceding all emanated, created, formed, and made beings, and existing eternally without any temporal beginning.
Kalach Pitchei Chokhmah
Moses Chaim Luzzatto (Ramchal) · 1730–1750 CE
חלק ב, מה שלא ניתן אור הפשוט א"ס ב"ה, ר"ל שהוא האור משולל מכל מלה, שאי אפשר לדבר באורו כי כיון שאין שום מלה ראויה ליאמר בא"ס ב"ה, על כן נזכירהו במה שנוכל, ונשלול ממנו מה שהיה נראה מתחייב בו המלה ההיא, שלפי האמת אינו מתחייב בו. וזה, שלא ניתן ליראות - זהו החילוק שבין א"ס ב"ה לספירות:
The passage directly addresses the nature of Ein Sof (א"ס ב"ה) as the infinite divine essence that is beyond all language and description, explaining why no word (מלה) can be applied to it directly, and how we must negate terms that seem to imply limitations.
Derekh Hashem
Moses Chaim Luzzatto (Ramchal) · 1735–1745 CE
פשיטותו: וכן צריך שידע שמציאותו ית׳ מציאות פשוט בלי הרכבה וריבוי כלל וכל השלימיות כלם נמצאים בו בדרך פשוט פי׳ כי הנה בנפש ימצאו כחות רבים שונים שכל א׳ מהם גדרו בפני עצמו ד״מ הזכרון כח א׳ והרצון כח אחר והדמיון כח אחר ואין א׳ מאלה נכנס בגדר חבירו כלל כי הנה גדר הזכרון גדר א׳ וגדר הרצון גדר אחר ואין הרצון נכנס בגדר הזכרון ולא הזכרון בגדר הרצון וכן כלם אך האדון ית״ש איננו בעל כחות שונים אעפ״י שבאמת יש בו ענינים שבנו הם שונים כי הרי הוא רוצה והוא חכם והוא יכול והוא שלם בכל שלימות אמנם אמתת מציאותו הוא ענין א׳ שכולל באמתתו וגדרו (פי׳ אמתת ענינו כי אין שייך גדר בו ית׳ אלא על צד היתר לשון) כל מה שהוא שלימות ונמצא שיש בו כל השלימיות לא כדבר נוסף על מהותו ואמתת ענינו אלא מצד אמתת ענינו בעצמה שכוללת באמתה כל השלימיות שא״א לענין ההוא מבלתי כל השלימיות מצד עצמו והנה באמת הדרך הזה רחוק מאד מהשגתנו וציורנו וכמעט שאין לנו דרך לבארו ומלות לפרשו כי אין ציורנו ודמיוננו תופס אלא ענינים מוגבלים בגבול הטבע הנברא ממנו ית׳ שזה מה שחושינו מרגישים ומביאים ציורו אל השכל ובברואים הנה הענינים רבים ונפרדים אולם כבר הקדמנו שאמתת מציאותו ית׳ אינה מושגת ואין להקיש ממה שרואים בברואים על הבורא י״ת כי אין ענינם ומציאותם שוה כלל שנוכל לדין מזה על זה אבל זה גם כן מן הדברים הנודעים בקבלה כמ״ש ומאומתים בחקירה ע״פ הטבע עצמו בחוקותיו ומשפטיו שא״א עכ״פ שלא ימצא מצוי אחד משולל מכל הטבע חוקות וגבוליו מכל העדר וחסרון מכל ריבוי והרכבה מכל יחס וערך ומכל מקרי הברואים שיהיה הוא הסבה האמיתית לכל הנמצאות ולכל המתילד בם כי זולת זה מציאות הנמצאות שאנו רואים והתמדתם היה בלתי אפשרי:
The passage discusses God's absolute simplicity (פשיטותו) and the impossibility of composition or multiplicity in His being, describing a necessary existent free from all natural laws, limitations, multiplicity, and composition - core attributes of Ein Sof as the infinite, unknowable divine essence beyond all creaturely categories.
Mesillat Yesharim
Moses Chaim Luzzatto (Ramchal) · 1738 CE
וְאַחַר שֶׁיִּקְבַּע זֶה בְּדַעְתּוֹ, צָרִיךְ שֶׁיִּתְבּוֹנֵן עַל רוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר הוּא מְרוֹמָם וְנִשְׂגָּב עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה, עַל כָּל מִינֵי שְׁלֵמוּת שֶׁתּוּכַל מַחְשַׁבְתֵּנוּ לְדַמּוֹת וּלְהָבִין.
The text describes God as 'מרומם ונשגב על כל ברכה ותהלה, על כל מיני שלמות שתוכל מחשבתנו לדמות ולהבין' — exalted beyond all praise and beyond what human thought can conceive, which articulates the incomprehensible and infinite nature of Ein Sof.
Nefesh HaChayim
Chaim of Volozhin · 1780–1820 CE
והענין כי קוב"ה סתים וגליא. כי עצמות אדון כל א"ס ב"ה אינו מושג ולית מחשבה תפיסא ביה כלל. ומה שמושג לנו מעט מן המעט הוא רק מצד התחברותו להעולמות מעת שבראם וחידשם. להחיותם ולקיימם כל רגע ולהנהיגם כמ"ש ואתה מחיה את כולם
The text explicitly states 'עצמות אדון כל א"ס ב"ה' (the Essence of the Master of all Ein Sof) is unknowable and incomprehensible ('לית מחשבה תפיסא ביה כלל'), directly explaining the nature of Ein Sof as utterly beyond grasp.
Where Chaim of Volozhin explains Ein Sof (The Infinite), Shneur Zalman of Liadi applies it.
Tanya
Shneur Zalman of Liadi · 1786–1796 CE
וְהִנֵּה, כַּאֲשֶׁר יִתְבּוֹנֵן הַמַּשְׂכִּיל בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, כִּי כִּשְׁמוֹ כֵּן הוּא – אֵין־סוֹף וְאֵין קֵץ וְתַכְלִית כְּלָל, לְאוֹר וְחַיּוּת הַמִּתְפַּשֵּׁט מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ בִּרְצוֹנוֹ הַפָּשׁוּט וּמְיוּחָד בְּמַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּתַכְלִית הַיִּחוּד. וְאִילּוּ הָיְתָה הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת מֵאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּלִי צִמְצוּמִים, רַק כְּסֵדֶר הַמַּדְרֵגוֹת מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה בְּדֶרֶךְ עִלָּה וְעָלוּל – לֹא הָיָה הָעוֹלָם הַזֶּה נִבְרָא כְּלָל כְּמוֹ שֶׁהוּא עַתָּה בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית, ״מֵהָאָרֶץ לָרָקִיעַ מַהֲלַךְ תּ״ק שָׁנָה״, וְכֵן בֵּין כָּל רָקִיעַ לְרָקִיעַ, וְכֵן עוֹבִי כָּל רָקִיעַ וְרָקִיעַ.
The passage opens with contemplation of Ein Sof's greatness, explicitly stating 'כשמו כן הוא – אין סוף ואין קץ ותכלית כלל' (as His name so He is – infinite without end or limit), making Ein Sof the central subject.
Connections
Top Passages(20)
Zohar
אֵי"ן סוֹ"ף לֵית בֵּיהּ רִשּׁוּמָא כְּלָל וְלָא תַּלְיָא שְׁאֵלְתָּא בֵּיהּ וְלָא רַעֲיוֹנָא לְאִסְתַּכְּלוּתָא דְּמַחֲשָׁבָה כְּלָל. מִגּוֹ סְתִימָא דִסְתִימָא, מֵרִישׁ נְחִיתוּ דְּאֵין סוֹף, נְהִיר
Tap to expand
Zohar
הָכִי עִלַּת הָעִלּוֹת, עָבִיד עֶשֶׂר סְפִירוֹת, וְקָרָא לְכֶתֶר מָקוֹר, וּבֵיהּ לֵית סוֹף לִנְבִיעוּ דִּנְהוֹרֵיהּ. וּבְגִין דָּא קָרָא לְגַרְמֵיהּ אֵין סוֹף, וְלֵית לֵיהּ דְּמוּת וְצוּרָה, וְתַמָּן
Tap to expand
Zohar
אֲמַר לֵיהּ, הָא אוֹקִימְנָא, עַד אֵין סוֹף, דְּכָל קִשּׁוּרָא וְיִחוּדָא וּשְׁלִימוּ, לְאַצְנְעָא בְּהַהוּא צְנִיעוּ, דְּלָא אִתְדַּבָּק, וְלָא אִתְיְידַע, דְּרַעֲוָא דְּכָל רַעֲוִין בֵּיהּ, אֵין סוֹ
Tap to expand
Zohar
לָאו רְעוּתִין, לָאו נְהוֹרִין, לָאו בּוּצִינִין, בְּהַהוּא אֵין סוֹף, כָּל אִלֵּין בּוּצִינִין וּנְהוֹרִין, תַּלְיָין לְאִתְקַיְּימָא בְּהוּ, וְלָא קַיְימָא לְאִתְדַּבְּקָא מַאן דְּיָדַע וְלָא יָדַע,
Tap to expand
Zohar
וּבְרָזָא דְּקָרְבְּנָא כַּד סָלִיק, כֹּלָּא אִתְקָשַּׁר דָּא בְּדָא, וְנָהִיר דָּא בְּדָא, כְּדֵין קַיְימֵי כֻּלְּהוּ בִּסְלִיקוּ, וּמַחֲשָׁבָה אִתְעֲטָּר בְּאֵין סוֹף. הַהוּא נְהִירוּ דְּנָהִיר מִנּ
Tap to expand
Zohar
אֲבָל עִלּוֹת הָעִלּוֹת עַל כֹּלָּא, דְּאִתְקְרֵי יְדוָֹ"ד, אִתְּמַר בֵּיהּ, (ישעיהו מ׳:כ״ה) וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוְה יֹאמַר קָדוֹשׁ. (ישעיהו מ׳:י״ח) וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן אֵל וּמַה דְּמוּ
Tap to expand
Zohar
אָמַר לֵיהּ הָא אוֹקִימְנָא, עַד אֵין סוֹף, דְּכָל קִשּׁוּרָא וְיִחוּדָא וּשְׁלִימוּ, לְאַצְנְעָא בְּהַהוּא צְנִיעוּ, דְּלָא אִתְדְּבַּק, וְלָא אִתְיְידַע, דְּרַעֲוָא דְּכָל רַעֲוִין בֵּיהּ. אֵין סוֹף
Tap to expand
Zohar
לָאו רְעוּתִין, לָאו נְהוֹרִין, לָאו בּוּצִינִין בְּהַהוּא אֵין סוֹף, כָּל אִלֵּין נְהוֹרִין וּבוּצִינִין תַּלְיָין לְאִתְקַיְּימָא בְּהוּ, וְלָא קַיְימֵי לְאִתְדַּבְּקָא, מַאן דְּיָדַע וְלָא יָדַע, ל
Tap to expand
Sefer Etz Chaim · Chaim Vital
החקירה ב היא קרובה אל שאלת מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור במס' חגיגה פ' אין דורשין והנה להיות השאלה זו עמוקה מאד אשר כמעט מסתכן האדם בהעמיק הסתכלותו בחקירה זו. וענינו כאשר הזכירו חז"ל במשנה הנ"ל
Tap to expand
Sefer Etz Chaim · Chaim Vital
בענין א"ס ב"ה. איך היה התחלת אצילות העולמות הנאצלים ממנו וגם חקירה גדולה ומחלוקת עצום נחלקו בו כל המקובלים כולם כי יש מי שכתב כי הי"ס הם כסדר י' מדריגות זו אח"ז וזו למטה מזו. ויש מי שכתב כי סדר עמידתן
Tap to expand
Sefer Etz Chaim · Chaim Vital
ועתה נבאר דרוש א' מדרוש א"א והוא ביאור ג' רישין שבו הקדמה כוללת י"ס דאצילות והוא מיוסד ע"פ מאמר תלת רישין אתגלפין דא לגו מן דא והוא באדר"ז דרפ"ח וז"ל תלת רישין אתגלפין דא לגו מן דא ודא לעילא מן דא כו'
Tap to expand
Kalach Pitchei Chokhmah · Moses Chaim Luzzatto (Ramchal)
ואביא לך ראיה שדרך הפעולה בכל הפעולות צריך שיהיה בלתי מוגבל. וזה, כי הנה א"ס ב"ה צריך שלא יהיה בו שום שינוי. אך שיהיה פועל בזמן אחד בדרך אחד, ובזמן אחר בדרך אחר - זה שינוי. אם כן אין הא"ס ב"ה פועל פעם
Tap to expand
Kalach Pitchei Chokhmah · Moses Chaim Luzzatto (Ramchal)
א' - שהמקום עצמו, שהוא שורש לתחתונים, צריך להבין לו שורש לעצמו. ופירוש הענין הזה הוא, כי לא נאמר הואיל והא"ס ב"ה ברא את העולם כך בסדר הזה שבראו - זה מה שהיה יכול לברוא, ולא בדרך אחר. פירוש - דרך משל נ
Tap to expand
Kalach Pitchei Chokhmah · Moses Chaim Luzzatto (Ramchal)
סוף דבר - לא שום גבול ולא שום מקרה אחר אפשר לשים בא"ס ב"ה, אלא הוא אדון הכל. והטבע הזה שאנחנו רואים אותו בעינינו בכל המוחשות שבו - הוא עשאו כך במוחשות האלה. והוא אינו מוגבל תחת שום סדר או חק כלל ועיקר
Tap to expand
Kalach Pitchei Chokhmah · Moses Chaim Luzzatto (Ramchal)
חלק ב, מה שלא ניתן אור הפשוט א"ס ב"ה, ר"ל שהוא האור משולל מכל מלה, שאי אפשר לדבר באורו כי כיון שאין שום מלה ראויה ליאמר בא"ס ב"ה, על כן נזכירהו במה שנוכל, ונשלול ממנו מה שהיה נראה מתחייב בו המלה ההיא,
Tap to expand
Kalach Pitchei Chokhmah · Moses Chaim Luzzatto (Ramchal)
אבל כשנבא להעריך המדרגות בהדרגה, נאמר ששורש זה עצמו שמתגלה הוא הא"ס ב"ה עצמו הבלתי מתגלה, אלא שמניח לנו מגולה מה שהוא רוצה. ולכן טרם הגלותן היו גם הם עולים בשם א"ס ב"ה, ככל שאר הכחות הכלולים ברצון עד
Tap to expand
Kalach Pitchei Chokhmah · Moses Chaim Luzzatto (Ramchal)
מן המדות של א"ס ב"ה, ר"ל שאין הספירה דבר משתלשל מן הא"ס ב"ה, שיהיה חוץ ממנו ושני לו, אלא הרצון הוא אחד, שבלתי -תכליותיו - לא נראה, והוא הנקרא א"ס ב"ה. והמתגלה מן הרצון הזה הוא הנקרא ספירות, אך הרצון ה
Tap to expand
Tanya · Shneur Zalman of Liadi
וְהִנֵּה, כַּאֲשֶׁר יִתְבּוֹנֵן הַמַּשְׂכִּיל בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, כִּי כִּשְׁמוֹ כֵּן הוּא – אֵין־סוֹף וְאֵין קֵץ וְתַכְלִית כְּלָל, לְאוֹר וְחַיּוּת הַמִּתְפַּשֵּׁט מִמֶּנּוּ יִתְ
Tap to expand
Tanya · Shneur Zalman of Liadi
וְהִנֵּה, מַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ שֶׁל אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא שָׁוֶה בָּעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, כִּמְשַׁל הַנְּשָׁמָה הַנִּזְכָּר לְעֵיל, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתִּיקּוּנִים: ״דְּאִיהוּ סְתִימוּ דְכ
Tap to expand
Tanya · Shneur Zalman of Liadi
וְהִנֵּה, אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא יִתְבָּרֵךְ לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם וְהַזְּמַן, אַף־עַל־פִּי־כֵן – הוּא נִמְצָא גַּם לְמַטָּה בְּמָקוֹם וּזְמַן, דְּהַיְינוּ, שֶׁמִּתְיַיחֵד בְּמִדַּת מַלְכוּתוֹ שֶׁמִּמ
Tap to expand