Hitbonenut (Contemplation)

תָּא חֲזֵי, הַאי מַאן דְּאִסְתַּכַּל בְּמָּה דְאוֹלִיף מֵרַבֵּיהּ, וְחָמֵי לֵיהּ בְּהַהוּא חָכְמְתָא, יָכִיל לְאִתּוֹסְפָא בְּהַהוּא רוּחָא יַתִּיר. תָּא חֲזֵי, דְהָא יוֹסֵף בְּכָל מַה דְּאִיהוּ עָבִיד, הֲוֵי חָמֵי בְּרוּחָא דְחָכְמְתָא לְהַהוּא דִיוּקְנָא דְּאֲבוֹי, הֲוָה מִסְתַּכַּל. וּבְגִין כָּךְ הֲוָה מִסְתַּיְיעָא לֵיהּ מִלְּתָא, וְאִתּוֹסְפָא לֵיהּ רוּחָא אָחֳרָא, בִּנְהִירוּ עִלָּאָה יַתִּיר.

המדברת יותר פנימי מכולם והוא מחלק האש אשר בכל יסוד מארבעתן ויש בו נפש המרכבת והצומחת והבהמית ונוסף בה פנימית מכולם והוא הנקרא נפש המדברת ויש שקראוהו נפש השכלית וזהו הנקרא בספרים נפש הג' העליונה שבשלשתן לכן מלבד הטבעית והרצוניות שיש בה נוסף בה הבחירה כי אין בחירה אמיתית כי אם בשכל כמ"ש ונחלק לב' שכל מעשיי ועיוני ואמנם חלק המעשיי נחלק לב' המעשיי והמחשביי המעשיי הוא לעשות מלאכות גופניות מחוץ לגוף כמו הזריעה והבנין כי הם אינם לתועלת להכין מזון לגוף עצמו אלא שהם הכנות חיצונית לגוף ואינם כמלאכות האכילה וההילוך והדבור כו' כי הם תועלת להכין מזון לגוף עצמו אשר הם מכח המתעורר באי' כנ"ל והמחשביי הוא לחשוב איך יעשו אלו המלאכות החצו' לגוף אך העיוני אינו אלא להשכיל צרכי הנפש לבדה והוא להכיר חכמת הנפש כמו חכמת התכונה והטבעי וכיוצא לדעת הפרש האמת מן השקר בענין ידיעות אותם החכמות שאין להם צורך אל הגוף אלא להנפש לבדה ואינו בשביל המעשיי שהוא לחדש מלאכות חדשות של מעשה הגוף ולשנותה ממלאכה למלאכה אך השכל העיוני אינו אלא לדעת הדברים כפי אמיתתם לשנותן וגם כי הוא לצרכי הנפש ולא לגוף כמו המעשיי וע"י השכל העיוני יתוסף בו ענין הבחירה כנ"ל כי אין נקרא בחירה אמיתית אם יבחר בדבר הזה להיותו נאהב לו יותר מזה אם שתיהן שוין כי זה נקרא רצון אך אם יבחר באמת מה שהוא כך וירחיק השקר שהוא מה שאינו כך זו נקרא בחירה אמיתית כי בוחר אמת להיותו אמת לא מפני שהוא לא יחפוץ בו וגם כי הוא אמת אלא מפני שהוא הכיר בו שהוא אמת בענייני הנפש שאין שם רצון ממנו כמו ענייני הגוף שהולך אחר רצונו. עוד יש יתרון בשכל העיוני מכח המדמה כי המדמה לא ישיג אלא בחומר וכל ציוריו ודמיוניו יהיה בחומר אך השכל ישיג בצורה עצמה איך הוא וכן כח המדמה ידמה לפעמים שקר שהוא משא"כ והשכל יוכל להשיג גם בחומר עצמו איך הוא מהותו באמת אך אין זה אלא בכח הדעת לא בכח ציור ממש נמצא כי בהצטרף שניהן יחדיו יהיה ב' תועליות שישיג הדמיון ציור ממש ואמיתי לפי כי הדמיון הוא כח הוא כלי השכל ושל המדמה יחד נמצא כי הנפשות והכוחות הנ"ל נקרא חומר בערך השכל העיוני כי הוא צורה לכולם ובזה תבין ענין החלום כי הנה בעת השינה נשאר בגוף נפש המורכבת והצומחת והבהמית ואינו יוצא ממנו רק נפש המדברת הנקרא שכלית וכיון שהופשט' מן החומר משגת לדעת ולראות חזיונים עליונים ובאה וחוקקת החזיון ההוא בכח המדמה הנקרא נשמת הנפש השכלי' ואין בה דיבור והמדמה מראה לאדם מה שראה השכל ולפי שהוא כלי השכל הנ"ל אין בו כח לקבל הדברים באמיתתן ולכן אין חלום בלא דברים בטלים וגם כי הוא דמיון מה שראה השכל ולא הדבר עצמו שראה:

חלק א:יחוד הא"ס ב"ה הוא, כי כבר ידעת שעצמות המאציל ית' אין אנו מדברים ממנו כלל, והוא בעל הרצון. אך כל מה שאנו מדברים - אינו אלא מרצונו הכל -יכול והבלתי -תכלית, שזה מותר לנו יותר לדבר בו. וגם בזה יהיה לנו הגבול עד היכן נוכל להתבונן, וכדלקמן. אך על כל פנים, כיון שאין אנו עוסקים בעצמותו, אלא ברצונו - יותר מותר לנו להתבונן.

והנה ממה שצריך שיגביר האדם בעצמו הוא האהבה והיראה לבוראו ית׳‎ והיינו שיהיה מתבונן על גודל רוממותו ית׳‎ ועוצם שפלות האדם ויכניע עצמו לפניו ית׳‎ ויבוש מרוממותו ויהיה חושק ומתאוה להיות מן העובדים לפניו להתהלל בתהלתו ולהשתבח בגדולתו כי אלה הם אמצעיים חזקים המתקרבים האדם אל בוראו המזככים את חשך החומר ומזהירים זהרי הנשמה ומעלים את האדם מעילוי לעילוי עד שישיג קרבתו ית׳‎:

כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, צָרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת מִתְבּוֹנֵן בְּשִׂכְלוֹ תָּמִיד בְּכָל זְמַן וּבִזְמַן קָבוּעַ לוֹ בְּהִתְבּוֹדְדוֹ, מָה הוּא הַדֶּרֶךְ הָאֲמִתִּי לְפִי חֹק הַתּוֹרָה שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לֵילֵךְ בּוֹ. וְאַחַר כָּךְ יָבוֹא לְהִתְבּוֹנֵן עַל מַעֲשָׂיו אִם הֵם עַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה אִם לֹא, כִּי עַל יְדֵי זֶה וַדַּאי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ נָקֵל לְטַהֵר מִכָּל רַע וּלְיַשֵּׁר כָּל דְּרָכָיו. וּכְמוֹ שֶׁהַכָּתוּב אוֹמֵר (משלי ד): פַּלֵּס מַעְגַּל רַגְלֶיךָ וְכָל דְּרָכֶיךָ יִכּוֹנוּ, וְאוֹמֵר (איכה ג): נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד ה'.

אבל צריך להזהר מאד בגחלתן. שלא ליכנס להתבונן ולחקור בדברים שאין הרשות נתונה להתבונן בהם יותר מדאי. כאמרם שם והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים. היינו שלא להתרחק מלהתבונן כלל בדבריהם כי לא יהנה מאורם כלל. וגם לא יתקרב יותר מדאי שלא יכוה כנ"ל. רק מנגד. כמו שסיים אח"ז והוי זהיר בגחלתן וכו':

וְהִנֵּה, כָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל, יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה, כְּשֶׁיִּתְבּוֹנֵן בָּזֶה שָׁעָה גְדוֹלָה בְּכָל יוֹם, אֵיךְ שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מָלֵא מַמָּשׁ אֶת הָעֶלְיוֹנִים וְאֶת הַתַּחְתּוֹנִים, וְאֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ מַמָּשׁ, ״מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ״ מַמָּשׁ, וְצוֹפֶה וּמַבִּיט וּבוֹחֵן כִּלְיוֹתָיו וְלִבּוֹ וְכָל מַעֲשָׂיו וְדִיבּוּרָיו, וְכָל צְעָדָיו יִסְפּוֹר, אֲזַי, תִּקָּבַע בְּלִבּוֹ הַיִּרְאָה לְכָל הַיּוֹם כּוּלּוֹ, כְּשֶׁיַּחֲזוֹר וְיִתְבּוֹנֵן בָּזֶה אֲפִילוּ בְּהִתְבּוֹנְנוּת קַלָּה, בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה – יִהְיֶה ״סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב״ בְּמַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא לַמְרוֹת חַס וְשָׁלוֹם עֵינֵי כְבוֹדוֹ, אֲשֶׁר מָלֵא כָל הָאָרֶץ, וּכְמַאֲמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לְתַלְמִידָיו כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.