Neshamah (Soul)
נשמהThe divine soul in a human being; the spiritual core that connects a person to God.
The neshamah, understood as the divine soul constituting the spiritual core of human existence and humanity's direct connection to God, underwent substantial development and refinement throughout the Kabbalistic tradition. The Zohar, foundational to this corpus, establishes the neshamah as a cosmological entity with an elaborate inner life—journeying between worlds during sleep, protesting its divine descent into embodiment, and traversing the supernal realms after bodily death. These Zoharic passages elaborate the soul's multi-dimensional nature, distinguishing it from lower spiritual faculties while rooting it in transcendent divine origins. The Zohar's treatment, marked by extensive explanation and application across numerous passages, sets the conceptual and theological framework that subsequent authors would either develop or challenge.
From the sixteenth through eighteenth centuries, Kabbalists progressively systematized and intensified the practical implications of the neshamah doctrine. Chaim Vital's Sefer Etz Chaim initiates this systematization within Lurianic Kabbalah, while Moses Chaim Luzzatto's three major works substantially shift emphasis toward ethical application and anthropological reinterpretation. Luzzatto's writings demonstrate a marked turn from cosmological speculation toward the soul's role in moral perfection and divine service. This trajectory culminates in Nefesh HaChayim and the Tanya, where Chaim of Volozhin and Shneur Zalman of Liadi respectively construct comprehensive psychological and theological systems in which the neshamah operates as the primary agent of human-divine communion. Their works multiply applications of the concept—particularly regarding contemplative practice and the soul's capacity for direct knowledge of God—while maintaining and selectively redefining foundational Zoharic principles within increasingly rationalized systematic frameworks.
Across the Corpus
Zohar
1100–1400 CE
וְכַד נִשְׁמָתָּא נָפְּקַתּ מֵהַאי עָלְמָא, עָאלַתּ בִּמְעַרְתָּא דְּכָפֶּלְתָּא דְּתַּמָּן אִיהִי פִּתְּחָא דְּגַּן עֵדֶן. פָּגְעַתּ בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן וּבְאִנּוּן אֲבָהָן דְּתַּמָּן, אִי זָכָאתּ אִיהִי, חָדָאן בָּהּ וּפָּתְּחִין לָהּ פִּתְּחִין וְעָאלַתּ. ואִי לָא דַּחְיָין לָהּ לְבַר. (ומה היא אמרה כד דחיין לה לבר (שיר השירים ג׳:ג׳) מצאוני השומרים וגו' אזלת. לבתר דאזלת תמן מקמי דאתיא לעלמא דא ויהיבת נר על רישיה שנאמר (איוב כ״ט:ג׳) בהלו נרו עלי ראשי כל מאן דחזון לה מזדעזעין ואמרי הזאת נעמי. אתיבת היא ואמרה (רות א׳:כ׳) אל תקראנה לי נזעמי קראן לי מרה וגו'. אני מלאה הלכתי בההוא אתר וריקם השיבני יי בלא תורה ובלא מעשים טובים דאעיל לי בגופא בישא למה תקראנה לי נעמי ויי ענה בי). ואִי ז זָכָאתּ עָיְילַתּ לְגִנְתָּא דְעֵדֶן, כֵּיוָן דְּעָיְילַתּ יָתְּבָא תַּמָּן בְּגִנְתָּא (אזדווגת באלימלך דא מחלון דדא רוח אזדווג ברות דדא נפש השכלית) וְאִתְּלַבְּשׁוּ (ד"א ואתלבשת) תַּמָּן בִּלְבוּשָׁא דְּדִיוּקְנָא דְּהַאי עָלְמָא וְאִתְּעַדְּנַתּ תַּמָּן.
The passage centers on the journey of the neshamah (נִשְׁמָתָּא) as it departs from this world, encounters the Cave of Machpelah, Adam and the Patriarchs, and ultimately enters Gan Eden — a detailed account of the soul's post-mortem journey.
Where Zohar applies Neshamah (Soul), Chaim Vital explains it.
Sefer Etz Chaim
Chaim Vital · 1570–1590 CE
א' דע סוד שארז"ל במסכת ב"מ פ"ה ע"ב בכולהו גוהרקי תסתכל לבר מר' חייא. הנה נשמות הצדיקים הם למעלה ממדרגת המלאכים וז"ש כאן שבכל הכסאות של נשמות הצדיקים היו המלאכים מעלים אותן חוץ מכסא דר' חייא שהוא עולה מאליו והיה נראה שיותר כבוד היה שיעלו אותו המלאכים משתעלה היא בעצמה א"כ מה מעלה הזאת ופירש שאלו המלאכים המעלין כסאות של נשמות הצדיקים הם המלאכים שנחצבו עם הנשמה והכסא נושאת אותם כמשרז"ל הכסא נושא את נושאיו והארון נושא נושאיו ונראה שהמלאכים מעלין את כסא אבל (באמת) הכסא מעלה אותן עד מדריגתן שהמלאך אינו עולה יותר ממדרגתו אפילו נקודה א' ולזה הכסא של ר' חייא שהיתה למעלה ממדרגת המלאכים היתה עולה מאליה שלא היו המלאכים יכולין לעלות עמה וזהו מגרמא סלקא ומגרמא נחתא כנ"ל שע"י שהצדיקים עוסקין בתורה ובמע"ט מדרגתן למעלה מן המלאכים:
The passage centrally discusses the souls of the righteous (נשמות הצדיקים) being elevated, their throne ascending on its own, and their spiritual rank relative to angels, elaborating on the nature and elevation of souls.
Kalach Pitchei Chokhmah
Moses Chaim Luzzatto (Ramchal) · 1730–1750 CE
ותראה תשלום ענין זה בנשמה וגוף, כי החיבור שצריכה להתחבר הנשמה בגוף - הוא החיבור השלם והקיים, והוא מה שיהיה אחר התחיה. והכונה ממש על דרך זה, אם לא היה אדה"ר חוטא - היה גופו טהור, ונתקן גופו ברגע אחד. ואחר חטאו, היתה הזוהמא בגוף האדם, והנשמה אינה מתחברת עמו חיבור שלם, אלא אדרבא, מסתלקת ממנו, והיינו המיתה. ואז הגוף נמצא לבדו, ומוציא כל הרע שיש בו, והרע ההוא שולט וגובר, עד שהשלים להוציא כל הרע שיש לו להוציא. ואז הוא זמן שיכול להבנות בטהרה, וזה בתחית המתים, שאז יחזיר ויבנה. ואז תכנס בו הנשמה להיות עמו בתמימות לנצח נצחים, ומאירה בו הארה אחר הארה, עד שתעלה אותו לעליה העליונה הראויה לו. והנה גם בתחלה כשהיתה בגוף קודם המיתה, היתה נותנת לו הארה מה שנותנת, אדרבא, לפי ההארה שנותנת לו אז - כך הוא מה שנותנת אחר כך אחר התחיה, כי כל אחד כפי מעשיו - כך מזדכך ומאיר.
The passage extensively discusses the neshamah's relationship with the body (guf), describing how it connects, departs at death (mitat), and reunites after resurrection, with light (hara'ah) it provides the body both before and after death.
Derekh Hashem
Moses Chaim Luzzatto (Ramchal) · 1735–1745 CE
תועלת לאדם בעולם הנשמות: ואולם מלבד היות עולם הנשמות מקום לנשמות לשבת בו כל זמן היותן מצפות לגוף כמ״ש הנה עוד תועלת גדול נמצא בו לנשמות עצמן ואחריהן לגוף למה שיצטרך אח״כ בזמן התחיה וזה כי אחרי שהיתה הגזירה על האדם שלא יגיע לשלימותו אלא אחרי המות אעפ״י שכבר נראה לו מצד מעשיו עודנו חי (כי זולת זה לא היה מגיע לו מעולם שהרי אין זמן קנית השלימות אלא בעה״ז טרם המות וכמ״ש) עוד נמשך מן הגזירה הזאת שהנשמה כל זמן היותה בגוף בעה״ז שהרע דבוק בו שא״א שיפרד ממנו לגמרי תהיה גם היא חשוכה ועמומה. ואעפ״י שעל ידי המעשים הטובים שהאדם עושה קונה היא בעצמה שלימות יקר לא יוכל הדבר להגלות ולא תוכל להזדהר בזוהר שהיה ראוי לה להזדהר כפי היקר ההוא שהיא משגת באמת. אלא הכל נשאר כבוש בעצמותה עד הזמן שינתן להגלות ואולם אין העכבה מצדה כלל כ״א מצד הגוף כמ״ש והוא עצמו מפסיד בזה שלא יקבל כל אותו הזמן הזיכוך שיהיה ראוי שיקבל כמ״ש אמנם גם היא מפסדת שהיא כבושה בעצמה ואינה יכולה לפשט זהריה ועוד שאינה פועלת. הפעולה הראויה לה שהיא זיכוך הגוף ואלו היתה פועלת אותה היתה משתלמת בה שלימות גדול מצד מהות הפעולה עצמה שהרי פעולת שלימות היא היות מטיב ומשלים זולתו. ועוד שזאת היא הפעולה הנאותה לה לפי טבעה וחוקה שלכך נוצרה וכל נברא משתלם כשפועל מה שחקק לו בוראו ית׳ שיפעל וחסר משלימות כל זמן שלא יפעלהו ואמנם בצאת הנשמה מהגוף ולכתה אל עולם הנשמות הנה שם מתפשטת ומזדהרת בזהריה כפי מה שראוי לה ע״פ מעשיה ובמה שהיא משגת שם כל זמן היותה שם מתחזקת ממה שנתחלשה בגוף ומזדמנת יותר למה שראוי שתעשה בזמן התחיה עד שכתשוב בגוף בזמן הראוי תוכל לפעול בו הפעולה הנאותה לה דהיינו הזיכוך שזכרנו:
The entire passage is devoted to explaining the soul's (neshama) experience in the World of Souls — how it is dimmed while in the body, how it shines after death, and how it accumulates perfection there in preparation for resurrection.
Where Moses Chaim Luzzatto (Ramchal) explains Neshamah (Soul), Moses Chaim Luzzatto (Ramchal) applies it.
Mesillat Yesharim
Moses Chaim Luzzatto (Ramchal) · 1738 CE
כָּל שֶׁכֵּן שֶׁהִיא אֵינָהּ מוֹצְאָהּ שׁוּם נַחַת רוּחַ בְּכָל עִנּוּגֵי זֶה הָעוֹלָם. וְהוּא מָה שֶׁלִּמְּדוּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמִדְרַשׁ קֹהֶלֶת, זוֹ לְשׁוֹנָם (קהלת רבה ו): וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְעִירוֹנִי שֶׁנָּשָׂא בַּת מֶלֶךְ, אִם יָבִיא לָהּ כָּל מָה שֶׁבָּעוֹלָם, אֵינָם חֲשׁוּבִים לָהּ כְּלוּם, שֶׁהִיא בַּת מֶלֶךְ. כָּךְ הַנֶּפֶשׁ, אִלּוּ הֵבֵאתָ לָהּ כָּל מַעֲדַנֵּי עוֹלָם, אֵינָם כְּלוּם לָהּ, לָמָּה, שֶׁהִיא מִן הָעֶלְיוֹנִים.
The passage centers on the neshamah (soul), using the midrash from Kohelet Rabbah to explain why the soul finds no satisfaction in worldly pleasures — because 'היא מן העליונים' (it is from the higher realms), analogized to a king's daughter who cannot be satisfied by earthly gifts.
Where Moses Chaim Luzzatto (Ramchal) applies Neshamah (Soul), Chaim of Volozhin explains it.
Nefesh HaChayim
Chaim of Volozhin · 1780–1820 CE
אבל בחי' הנשמה. אינה נפגמת כלל לעולם. כי מקור שרשה הוא מעול' המשומר ממגע זרים. ודבוקה לעולם בשורש הנשמה כידוע שהם רעין דלא מתפרשין לעלמין ואין מעשי האדם מגיעים עדיה כלל לקלקל ח"ו. ואם האדם חוטא במחשבה אשר לא טובה ח"ו. הוא גורם רעה לעצמו לבד. שיסתלק ויתעלם ממנו ניצוצי אור הנשמה. אבל לא שהיא נפגמת ח"ו.
The passage centrally discusses the nature of the Neshamah — arguing that it is never damaged (אינה נפגמת כלל), that its root comes from a world protected from outside contact, and that it remains perpetually cleaved to the root of the soul (דבוקה לעולם בשורש הנשמה).
Where Chaim of Volozhin explains Neshamah (Soul), Shneur Zalman of Liadi applies it.
Tanya
Shneur Zalman of Liadi · 1786–1796 CE
וְנֶפֶשׁ הַשֵּׁנִית בְּיִשְׂרָאֵל, הִיא חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים״, וְ״אַתָּה נָפַחְתָּ בִּי״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, מַאן דְּנָפַח מִתּוֹכֵיהּ נָפַח, פֵּירוּשׁ, מִתּוֹכִיּוּתוֹ וּמִפְּנִימִיּוּתוֹ, שֶׁתּוֹכִיּוּת וּפְנִימִיּוּת הַחַיּוּת שֶׁבָּאָדָם מוֹצִיא בִּנְפִיחָתוֹ בְּכֹחַ:
The passage explicitly discusses the second soul in Israel (נפש השנית בישראל), describing it as a literal portion of God above (חלק אלוה ממעל ממש), citing the verse 'vayipach b'apav nishmat chayyim' and the Zohar that one who blows blows from his innermost being — explaining the nature and divine origin of the neshamah.
Connections
Top Passages(20)
Zohar
וְכַד נִשְׁמָתָּא נָפְּקַתּ מֵהַאי עָלְמָא, עָאלַתּ בִּמְעַרְתָּא דְּכָפֶּלְתָּא דְּתַּמָּן אִיהִי פִּתְּחָא דְּגַּן עֵדֶן. פָּגְעַתּ בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן וּבְאִנּוּן אֲבָהָן דְּתַּמָּן, אִי זָכָאתּ אִ
Tap to expand
Zohar
וְתָּא חֲזֵי, דְּכַד בַּר נָשׁ נָאִים עַל עַרְסֵיהּ, נִשְׁמָתֵיהּ נָפְקָא וְשַׁטְיָא בְּעַלְמָא לְעֵילָא, וְעָאלַת בְּאַתְרָא דְּעָאלַת. וְכַמָּה חֲבִילֵי טְהִירִין, קָיְימִין וְאָזְלִין בְּעַלְמָא, ו
Tap to expand
Zohar
וְאִית מִנְּהוֹן דִּזְמִינִין לְאַבְאָשָׁא אָרְחַיְיהוּ בְּעָלְמָא, וּבְשַׁעֲתָא דְּמָטָא זִמְנַיְיהוּ, קָרֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְהַהִיא נִשְׁמְתָא, אָמַר לָהּ, זִילִי עוּלִי בְּדוֹךְ פְּלָן. בּ
Tap to expand
Zohar
(והואיל אתדכי לגלאה) הַשְׁתָּא אִית לְגַלָּאָה, דְּהָא כָּל (ויקרא כ"ט ע"א) נִשְׁמָתִין, מֵאִילָנָא רַבְרְבָא וְתַקִּיפָא דְּהוּא נָהָר דְּנָפִיק מֵעֵדֶן נַפְקֵי. וְכָל רוּחִין, מֵאִילָנָא אַחֲרָא זְע
Tap to expand
Zohar
וְנִשְׁמָתִין כַּד סַלְּקִין, אִתְסַחְיָין בְּהַהוּא נָהָר דִּי נוּר, וְסַלְּקִין לְקוּרְבְּנָא וְלָא אִתּוֹקְדָן, אֶלָּא אִתְסַחְיָין. תָּא חֲזֵי מִסַּלָּמַנְדְּרָא, דְּעַבְדִין מִנָּהּ לְבוּשָׁא. וּ
Tap to expand
Zohar
כַּךָ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אוֹלִיד בַּר בְמַטְרוֹנִיתָא, וּמַאי אִיהוּ, נִשְׁמָתָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא, שַׁדַּר לֵיהּ לִכְפַר, לְהַאי עַלְמָא, דְּיִתְרַבֵּי בֵּיהּ, וְיוֹלְפוּן לֵיהּ אוֹרְחֵי דְהֵ
Tap to expand
Zohar
הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ויקרא כ״ב:י״ג) וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְגוֹ'. וּבַת כֹּהֵן, דָּא נִשְׁמְתָא קַדִּישָׁא, דְּאִתְקְרֵי בְּרַתָּא דְּמַלְכָּא, דְּהָא אוּקְמוּהָ דְּנִשְׁמְת
Tap to expand
Zohar
כַּד אִתְבְּרֵי אָדָם, מַה כְּתִיב, בֵּיהּ, (איוב י׳:י״א) עוֹר (בראשית כ' ע"ב) וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי וְגוֹ'. אִי הָכִי הָאָדָם מַהוּ. אִי תֵּימָא, דְּאֵינוֹ אֶלָּא עוֹר וּבָשָׂר וְעַצָמוֹת וְגִידִי
Tap to expand
Kalach Pitchei Chokhmah · Moses Chaim Luzzatto (Ramchal)
ותראה תשלום ענין זה בנשמה וגוף, כי החיבור שצריכה להתחבר הנשמה בגוף - הוא החיבור השלם והקיים, והוא מה שיהיה אחר התחיה. והכונה ממש על דרך זה, אם לא היה אדה"ר חוטא - היה גופו טהור, ונתקן גופו ברגע אחד. ו
Tap to expand
Derekh Hashem · Moses Chaim Luzzatto (Ramchal)
תועלת לאדם בעולם הנשמות: ואולם מלבד היות עולם הנשמות מקום לנשמות לשבת בו כל זמן היותן מצפות לגוף כמ״ש הנה עוד תועלת גדול נמצא בו לנשמות עצמן ואחריהן לגוף למה שיצטרך אח״כ בזמן התחיה וזה כי אחרי שהיתה ה
Tap to expand
Derekh Hashem · Moses Chaim Luzzatto (Ramchal)
הפרש בין כניסת הנשמה בעובר וכניסתה בתחיה: ואולם צריך שתדע כי גם עתה בהכנס הנשמה בגוף העובר אעפ״י שלא קנתה עדין שלימות במעשיה הנה מצד יקרה וזוהרה העצמי היה ראוי שתתן זיכוך גדול לחומר עד שיהיה יוצא מגדר
Tap to expand
Nefesh HaChayim · Chaim of Volozhin
אבל בחי' הנשמה. אינה נפגמת כלל לעולם. כי מקור שרשה הוא מעול' המשומר ממגע זרים. ודבוקה לעולם בשורש הנשמה כידוע שהם רעין דלא מתפרשין לעלמין ואין מעשי האדם מגיעים עדיה כלל לקלקל ח"ו. ואם האדם חוטא במחשבה
Tap to expand
Tanya · Shneur Zalman of Liadi
וְנֶפֶשׁ הַשֵּׁנִית בְּיִשְׂרָאֵל, הִיא חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים״, וְ״אַתָּה נָפַחְתָּ בִּי״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, מַאן דְּ
Tap to expand
Tanya · Shneur Zalman of Liadi
כָּךְ, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל עָלוּ בְּמַחֲשָׁבָה, כְּדִכְתִיב: ״בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל״, ״בָּנִים אַתֶּם לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם״ פֵּירוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁהַבֵּן נִמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָאָב, כ
Tap to expand
Tanya · Shneur Zalman of Liadi
וְאַחַר כָּךְ יָבֹא לִידֵי שִׂמְחָה אֲמִיתִּית. דְּהַיְינוּ, שֶׁזֹּאת יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ לְנַחֲמוֹ בְּכִפְלַיִים, אַחַר הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת הָאֵלֶּה הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, לֵאמֹר לְלִבּוֹ: ״אֱמֶת ה
Tap to expand
Zohar
וְתָאנָא, כָּל אִינּוּן דַּבָּרֵי עָלְמָא, דְּאִשְׁתְּכָחוּ בְּכָל דָּרָא וְדָרָא, עַד לָא יֵיתוּן לְעָלְמָא, הָא הֲווֹ קַיְימֵי קַמֵּיהּ בְּדִיּוּקְנֵיהוֹן. (והכי תאנא) אֲפִילּוּ כָּל אִינּוּן נִשְׁמ
Tap to expand
Zohar
תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּאַתְיָין נִשְׁמָתִין קַדִישִׁין מֵעֵילָּא לְתַתָּא, וְאִינּוּן זַכָּאֵי עָלְמָא מְשַׁלְּפֵי לְהוּ מִמַּלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא, זְעִירִין אִינּוּן, דִּבְהַהוּא שַׁעֲתָא דְּנָ
Tap to expand
Zohar
וְתָאנָא מְאָה וְעֶשְׂרִין וַחֲמֵשׁ אֶלֶף דַּרְגִּין (לצדיקייא) לְנִשְׁמָתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, סְלִיקוּ בִּרְעוּתָא, עַד לָא אִתְבְּרֵי עָלְמָא, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְזַמְּנָא לְהוּ בְּעָלְמ
Tap to expand
Zohar
כָּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכָּל אֲשֶׁר בְּחֲרַבָה מֵתוּ. שָׁאַל רַבִּי חִיָּיא לְר' אַבָּא אֲמַרְתּוּן דְנִשְׁמָתָא לָא עֲיְילָא בְּבַר נָשׁ עַד דְּאִסְתַכְּלָת בְּפוּלְחָנָא דְּק
Tap to expand
Zohar
אָמַר אָדָם קַדְמָאָה (תהילים קל״ט:ט״ו) לָא נִכְחַד עָצְּמִי מִמֶּךָּ וגוֹ'. מִכָּאן דְּמִזִווּגָּא דְּדַכָר וְנוּקְבָּא אַתְיָיא נִשְׁמָתָא קַדִּישָׁא, זִווּגָא דְּמַלְכָּא בְּמַטְרוֹנִיתָא. מַאי טַע
Tap to expand