Perishut (Abstinence/Restraint)

פרישות

mussar330 discussions

Voluntary restraint from permitted pleasures to focus on spiritual growth; a middle rung on the mussar ladder.

Perishut, or voluntary abstinence from permitted pleasures, represents a foundational spiritual discipline oriented toward elevating the soul above material temptation and preventing transgression of actual prohibitions. The Zohar (c. 1100 CE) introduced this concept as an integral feature of mystical practice, applying it extensively across sixty-six passages while explaining its mystical dimensions in thirty-seven discussions, though occasionally challenging its extreme application. This early medieval formulation established perishut as a legitimate, though not paramount, rung on the ladder of spiritual ascent within Kabbalistic cosmology.

The concept achieved its most systematic and philosophically rigorous treatment in Moses Chaim Luzzatto's Mesillat Yesharim (1738 CE), which dedicates substantial attention to perishut with one hundred five applications and seventy-five explanatory passages. Luzzatto explicitly defines perishut as "the beginning of piety" (תחילת החסידות), positioning it as a necessary intermediate stage between basic virtue and divine love. He grounds this practice in the Talmudic teaching "sanctify yourself in what is permitted" and the scriptural imperative "you shall be holy, you shall be separate," making perishut a biblically mandated requirement rather than merely a recommended aspiration. This represents a significant shift from the Zohar's more mystical orientation toward an ethical-philosophical framework.

In the late eighteenth century, Chaim of Volozhin's Nefesh HaChayim (1780 CE) and Shneur Zalman's Tanya (1786 CE) treat perishut more sparingly, with six and twenty-five total discussions respectively. This diminished emphasis reflects emerging Hasidic priorities that subordinate ascetic restraint to spontaneous devotion and inner intention, while still acknowledging perishut's validity as a preparatory discipline for those not naturally inclined toward enthusiasm.

Across the Corpus

Zohar

1100–1400 CE

explains37applies66challenges7

Zohar, Vayeshev 23:7↗

תָּא חֲזֵי, יְחֶזְקֵאל נָטַר פּוּמֵיהּ מִמַּאֲכָלֵי דְאִיסּוּרֵי, דִּכְתִיב, (יחזקאלד) וְלָא בָּא בְּפִי בְּשַׂר פִּגּוּל, זָכָה וְאִקְרֵי בֶּן אָדָם. דָּנִיֵּאל מַה כְּתִיב בֵּיהּ, (דניאל א׳:ח׳) וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל לִבּוֹ אֲשֶׁר לא יִתְגָּאַל בְּפַת בַּג הַמֶּלֶךְ וּבְיֵין מִשְׁתָּיו, זָכָה הוּא, וְאִתְקְיַּים בִּדִיוּקְנֵיהּ דְּאָדָם. בְּגִין דְּכָל מִלִּין דְּעַלְמָא, כֻּלְּהוּ דַּחֲלִין מִקַּמֵּי דִּיוּקְנָא דְאָדָם, דְּאִיהוּ שַׁלִּיטָא עַל כֻּלְּהוּ, וְאִיהוּ מַלְכָּא עַל כֹּלָּא.

Daniel's deliberate abstention from the king's table and wine ('וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך וביין משתיו') exemplifies perishut—voluntary restraint from permitted pleasures for spiritual focus.

Derekh Hashem

Moses Chaim Luzzatto (Ramchal) · 1735–1745 CE

applies3

Derekh Hashem, Part Four, On Divine Service and the Calendar:3↗

איסור המלאכה בשבת קודש: ואמנם כפי המעלה הזאת שמשיגים ישראל ביום זה כן ראוי שיהיה התנהגם בו. ואולם הנה העסק בעולם כבר ביארנו למעלה שהוא ממה שמקשר האדם בחומריות ומשפיל ענינו ומורידו מן המעלה והיקר שהיה ראוי לו. ומזה צריך שיתנתק בשבת כיון שמתעלה ענינו ממה שהוא בחול ויהיה מחזיק עצמו בערך הראוי למעלה הזאת. ואמנם להנתק לגמרי מן הגופניות ועסקו אי אפשר שעכ״פ בעה״ז הוא וקישורי הגופניות עליו אבל שיערה החכמה העליונה המדריגה שראוי שינתק מן הגופניות והמדריגה שצריך שישאר בה. והמדרגיה שראוי שינתק ציותה לו שינתק והזהירה שלא יחדל מלהתנתק וזה כלל המלאכות כלם שנאסרו בשבת:

The text applies the concept of abstinence and restraint by explaining how one must withdraw from worldly labor (עסק בעולם) on Shabbat to focus on spiritual elevation. This voluntary restraint from permitted weekday activities embodies perishut in practical context.

Mesillat Yesharim

Moses Chaim Luzzatto (Ramchal) · 1738 CE

explains75applies105challenges6

Mesillat Yesharim 13:1↗

בְּבֵאוּר מִדַּת הַפְּרִישׁוּתהַפְּרִישׁוּת הִיא תְּחִלַּת הַחֲסִידוּת. וְתִרְאֶה שֶׁכָּל מָה שֶׁבֵּאַרְנוּ עַד עַתָּה הוּא מָה שֶׁמִּצְטָרֵךְ אֶל הָאָדָם לְשֶׁיִּהְיֶה צַדִּיק, וּמִכָּאן וּלְהָלְאָה הוּא לְשֶׁיִּהְיֶה חָסִיד.

The passage explicitly defines perishut as 'the beginning of chassidut' (תחילת החסידות), establishing its role and character within the spiritual ladder.

Nefesh HaChayim

Chaim of Volozhin · 1780–1820 CE

explains1applies5

Nefesh HaChayim, Gate II 14:16↗

וזהו ג"כ מה שהביא ר"י בשם הקדמונים פשוט גופך מעל נשמתך. היינו שכ"כ יהיה הגוף וענייניו ותענוגיו נבזה בעיניו נמאס. עד שיהא לו תשוקה עצומה להשליך נפשו מנגד ושתהא כל תשוקת נפשו בבוראו ית"ש כאלו אינו בעל גוף אלא כא' מצבא המרו' המשמשי' במרום מופרשי' ומובדלי' מכל ענייני עוה"ז. וזהו כוונת ר"י ז"ל שיחשוב בלבו כאילו עומד בשמים. היינו שירגיש בעצמו שנתבטלו אצלו כל הרגשות הגוף שהו' עפר מן האדמה. וכל הרגשותיו יהיו בעניני הנפש לקשרה בשרשה בשמים באהבה רבה. עד שאם היו מעמידים נגד עיניו איזה תענוג מתענוגי עוה"ז שנפשו של אדם מחמדתן. היה מואס בה תכלית המיאוס ושנאה. וזהו אוהבי ה' שנאו רע. וזהו הללו את ה' מן השמים הללוהו במרומים.

The text discusses abstaining from worldly pleasures and desires (תענוגיו נבזה בעיניו) as a means of spiritual focus, directing all longing toward God rather than physical gratification.

Tanya

Shneur Zalman of Liadi · 1786–1796 CE

explains10applies13challenges2

Tanya, Part I; Likkutei Amarim 27:11↗

וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִילוּ בִּדְבָרִים הַמּוּתָּרִים לְגַמְרֵי, כָּל מַה שֶּׁהָאָדָם זוֹבֵחַ יִצְרוֹ אֲפִילוּ שָׁעָה קַלָּה, וּמִתְכַּוֵין לְאַכֽפָּיָא לְסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי, כְּגוֹן שֶׁחָפֵץ לֶאֱכוֹל, וּמְאַחֵר סְעוּדָּתוֹ עַד לְאַחַר שָׁעָה אוֹ פָּחוֹת, וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא: ״שָׁעָה רְבִיעִית מַאֲכַל כָּל אָדָם, שָׁעָה שִׁשִּׁית מַאֲכַל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים״, וְהָיוּ מַרְעִיבִים עַצְמָם שְׁתֵּי שָׁעוֹת לְכַוָּונָה זוֹ, אַף שֶׁגַּם אַחַר הַסְּעוּדָּה הָיוּ לוֹמְדִים כָּל הַיּוֹם.

The passage exemplifies voluntary restraint from permitted pleasures (delaying a meal to study Torah instead) as a spiritual practice to subjugate one's inclination and elevate sparks of holiness.