Teshuvah (Return/Repentance)

וְעַד לָא בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא, בָּרָא תְּשׁוּבָה, אָמַר לָהּ לִתְשׁוּבָה, אֲנָא בָּעֵינָא לְמִבְרֵי בַּר נָשׁ בְּעָלְמָא, עַל מְנָת דְּכַד יְתוּבוּן לָךְ מֵחוֹבֵיהוֹן, דְּתֶהֱוִי זְמִינָא לְמִשְׁבַּק חוֹבֵיהוֹן, וּלְכַפְּרָא עָלַיְיהוּ. וּבְכָל שַׁעֲתָא וְשַׁעֲתָא תְּשׁוּבָה זְמִינָא לְגַבֵּי בְּנֵי נָשָׁא, וְכַד בְּנֵי נָשָׁא תַּיְיבִין מֵחוֹבַיְיהוּ, הַאי תְּשׁוּבָה תָּבַת לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְכִפֵּר עַל כֹּלָּא, וְדִינִין אִתְכַּפְיָין, וּמִתְבַּסְּמָן כֻּלְּהוּ, וּבַר נָשׁ אִתְדָּכֵי מֵחוֹבֵיהּ.

והנה שים עיניך במ"ש פרשת אחרי מות דס"ב ע"ב על ענין שעירי דיוה"כ והוא כי הנה קלי' נגה כבר נודע שהוא חציו טוב וחציו רע והיא מפסקת בין קדושה לחול וכשאדם עובר על מצות ל"ת אז הוא משליט הג' קלי' רעות על יצה"ר שלו שהוא סוד הגבורה שלו שלא נתקנו ונעשית רע גמור וזהו סבת העונש העובר על מל"ת. והנה ביה"כ צוה הש"י וברשותו אנו עושין לשלוח לס"מ שעיר א' שהוא טו"ר כנ"ל ואז הוא שמח על ג' קליפות רעות כי כבר קבל השפע והחיות באותו הטוב שבאותו השעיר כנודע כי הסבה אשר הם רודפין אחר הקדושה הוא להחיות עצמן כי בלתה הם מתים וזהו שמחה גדולה שמקבל ס"מ ע"י שעיר לעזאזל ובפרט כשניתן לו מדעתנו מתנה גמורה שלא ביגיעה ואז היו ישראל מתוודים על עונותיהן וכה"ג היה מתודה וסמך ידיו על ראש השעיר ובכח התשובה הזו שהוא מ"ע אז מתברר חלק היצה"ר ונפרד הטוב שבו מהרע שבו כי א"א שיהיה כבתחלה קודם שחטא שהיו מעורבים ביחד כי ע"י עבירה נתגשם וגבר היצה"ר ונתחזק והיה הטוב כפוף תחתיו ועתה ע"י התשובה אותו חלק טוב שהיה כפוף תחתיו תשוב למקומו וזהו פי' תשובה ואז נמצאו נפרדין עי"כ ואינו עתה מחוברים בקליפת נוגה אמנם הרע שבו שכבר נגמר היה נדבק באותו השעיר ויצא לגמרי אל הקליפה הגמורה והטוב חוזר אל הקדושה העליונה ולא אל קלי' נוגה וזהו שמחת סמא"ל שראה שהתתקף עתה ובכל דעתו רוצה להדבק עמו והוא שוטה כי אדרבא גחלים אתה חותה על ראשו פירוש כי בתחלה שהיה בקליפת נוגה הרע מעורבת עם הטוב היה לו אחיזה גדולה כי בהכרח הקדושה עליונה היא משפעת לאותו הטוב שהוא מחלקה להחיותו כי ז"ס גלות ישראל לבין האומות שאמר רשב"י ע"ה שאז נאמר שמוני נוטרה את הכרמים והבן זה אמנם עתה שנפרד הטוב מהרע אבד סמא"ל אותו החלק השפע הנשפע שהיה נשפע מבחי' אותו הטוב ונמצא כי זהו סבת רעתו של ס"מ והפסדו גדול ואדרבא מה שהיה הוא תחלה נשלם ועתה הוא להיפך כי וה' ישלימנו לך פי' כי הטוב נשלם ומתחבר עם הנפש דקדושה של האדם ואז נשלם האדם וס"א חסר ואבד הטוב ההוא. גם בזה תבין מ"ש בפרשת ויקהל בהאי נוגה מפתי ס"מ לאתתא והוא כי אשה יראת ה' מל' צריכה להשפיע בהכרח באותו קליפת נוגה מחמת הטוב אשר שם להחיותו אז ס"ם נהנה משם. גם תבין ענין הזדונות הנעשות כזכיות כי הרי הם נפרדין ע"י התשובה הטוב מהרע ואז הטוב שבהן הלך לקדושה לגמרי א"כ הם נעשו כזכיות ממש אותה בחינת של הטוב שהיו מעורבים עם הרע כנ"ל ולמ"ד זדונות נעשו שגגות דס"ל שגם ע"י תשובה הלואי יספיק שיחזור כבתחלה מעורב טוב עם רע בקליפת נוגה שאז הם נקרא שגגות חציו טוב וחציו רע ויצא מכלל זדונות שהם קליפות רעות גמורות אך לא יספיק שיפרידו לגמרי ויעשו זכיות:

ולכן לא יתקיים שום דבר אלא טובו, השתא דאתית להכי שהרצון הוא רק להיטיב, צריך שאפילו כך לא ילכו הדברים לבלי תכלית. פירוש, בשלמא אם לא היה הרצון מואס להאביד הרשעים, אז אמרנו אין העונש הזה דבר רע, אלא "חטאים תרדף רעה", וכך היא המדה, וכמש"ל. אך כיון שאמרנו שאין הדרך כך, אלא כדי להחזיר החוטא שישוב ויטיב לו, אם כן העונש הוא רע, עד שצריך שיהיה כלה, ולא נצחי, כדי שיצא ממנו החוטא. ולפי שהוא רע - הוא נגד הרצון העליון. אך כיון שהוא נגד הרצון העליון, כמו שבפרטות לכל איש אי אפשר להיותו נצחי, כך בכלל העולם אי אפשר למציאותו שיהיה נצחי.

יסורין - להערה: ואולם מן השרש הזה יצא עוד ענף א׳‎ בענין היסורין כי עוד אפשר שיהיה אדם צדיק ובידו חטאים או בינוני ושקול במעשיו ותהיה הגזירה עליו שיעוררוהו לתשובה. והנה אז ייסרוהו מן השמים כדי שישים אל לבו ויפשפש במעשיו ואמנם אין היסורין האלה ממין יסורי הכפרה שזכרנו למעלה שתכליתם למרק העונות בעה״ז אבל יסורין אלה יסורי הערה הם להעיר הלב לתשובה כי אולם לא נבראו העונשים אלא בהעדר התשובה אבל הנרצה לפניו ית׳‎ הוא שלא יחטא האדם. ואם יחטא ישוב ואם לא שב כדי שלא יאבד יצטרף בעונשין וע״כ יבואו תקוה יסורין להערה ואם לא יתעורר האדם בהם אז יתיסר ביסורי המירוק ועל ענין זה אמר אליהוא ויגל אזנם למוסר ויאמר כי ישובון מאון:

דְּהַיְנוּ, שֶׁבִּהְיוֹת הַשָּׁב מַכִּיר אֶת חֶטְאוֹ וּמוֹדֶה בּוֹ וּמִתְבּוֹנֵן עַל רָעָתוֹ וְשָׁב וּמִתְחָרֵט עָלָיו חֲרָטָה גְּמוּרָה דְּמֵעִקָּרָא כַּחֲרָטַת הַנֶּדֶר מַמָּשׁ שֶׁהוּא מִתְנַחֵם לְגַמְרֵי וְהָיָה חָפֵץ וּמִשְׁתּוֹקֵק שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה נַעֲשֶׂה הַדָּבָר הַהוּא וּמִצְטַעֵר בְּלִבּוֹ צַעַר חָזָק עַל שֶׁכְּבָר נַעֲשָׂה הַדָּבָר וְעוֹזֵב אוֹתוֹ לְהַבָּא וּבוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ, הִנֵּה עֲקִירַת הַדָּבָר מֵרְצוֹנוֹ, יֵחָשֵׁב לוֹ כַּעֲקִירַת הַנֶּדֶר וּמִתְכַּפֵּר לוֹ. וְהוּא מָה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ישעיה ו): וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר, שֶׁהֶעָוֹן סָר מַמָּשׁ מֵהַמְּצִיאוּת וְנֶעֱקַר בַּמֶּה שֶׁעַכְשָׁו מִצְטַעֵר וּמִתְנַחֵם עַל מָה שֶׁהָיָה לְמַפְרֵעַ.

וביאור פרטות סדר תיקונם והתקשרותם ע"י התשוב' שכאשר פגם האדם בחינת נפשו או אף גרם ח"ו שנפסקו ונכרתו כל הט' ספירותי' מחכמה ולמטה מהתקשרותה הנ"ל ותרד פלאים לעמקי מצולות הקליפות ח"ו. אז ע"י וידוי דברים באמת מעומקא דלבא. בעקימת שפתיו בחינת נפש דרוח. מעורר בקול דברים שלו עד לעילא ולעילא. וגורם שיתאצל תוספת קדושה ממנו ית"ש עד שורש הנשמה תחילה. ומשם לנשמתו ורוחו. והרוח מבהיק אורו הגדול הנשפע עליו. גם על בחי' הנפש מצד ההתקשרו' שנשאר עדיין ביניהם כנ"ל. לכלות ולהתם הכחות הרע ומדרגות הטומאה ולהוציא ממסגר אסיר כל בחינותיה ולחזור ולקשרם כבראשונה עם בחי' הרוח:

תַּנְיָא בְּסוֹף יוֹמָא: שְׁלֹשָׁה חִלּוּקֵי כַפָּרָה הֵם, וּתְשׁוּבָה עִם כָּל אֶחָד; עָבַר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה וְשָׁב – אֵינוֹ זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ; עָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה וְשָׁב – תְּשׁוּבָה תּוֹלָה, וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר.