Zerizut (Eagerness/Zeal)
זריזותEagerness and quickness in performing mitzvot; the first rung on Mesillat Yesharim's ladder of spiritual ascent.
Zerizut, denoting eager swiftness in fulfilling divine commandments, emerges in the Zohar as a vital mystical concept with complex applications across esoteric doctrine. The medieval kabbalistic corpus treats zerizut with considerable nuance, appearing eighty-four times in applied contexts where it illuminates the dynamic relationship between human intention and mitzvah performance. By the sixteenth century, however, the concept recedes significantly in explicit treatment. Chaim Vital's *Sefer Etz Chaim*, despite its comprehensive systematization of Lurianic Kabbalah, devotes minimal attention to zerizut, suggesting a shift in emphasis toward metaphysical structures over ethical-spiritual virtues. This reorientation reflects the rising dominance of theurgic kabbalah, which privileges cosmological mechanisms over the phenomenology of human eagerness.
The concept undergoes profound rehabilitation and recentering in Moses Chaim Luzzatto's mid-eighteenth-century corpus. In *Mesillat Yesharim* (1738), zerizut dominates the discussion with 182 total references, establishing itself as the foundational rung of the spiritual ladder—preceding even caution in the hierarchical ascent toward perfection. Luzzatto's systematic treatment explicitly defines zerizut as the "precedence for mitzvot," grounding the virtue in Talmudic and biblical sources while combating laziness as its primary antagonist. Subsequent Lithuanian-Mitnagdic and Hasidic circles, represented by Chaim of Volozhin and Shneur Zalman of Liadi, integrate this rehabilitated zerizut selectively into their respective theological frameworks, each adapting Luzzatto's mussar framework to their doctrinal emphases. The trajectory thus reveals zerizut's transformation from mystical application to foundational ethical-spiritual virtue, reflecting broader shifts from speculative kabbalah toward mussar-oriented Jewish philosophy.
Across the Corpus
Zohar
1100–1400 CE
זְבוּלוּן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכּוֹן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיּוֹת וְיַרְכָתוֹ וְגו'. רִבִּי אַבָּא פָּתַח, (תהילים מ״ה:ד׳) חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ. וְכִי דָּא הוֹד וְהָדָר, לְמֵיזַן זַיְינָא, וּלְאִזְדַּרְזָא בְּהַאי. מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, וְאַגַּח קְרָבָא בְּאוֹרַיְיתָא, וְזַרִיז גַּרְמֵיהּ בָּהּ, דָּא הוּא שְׁבָחָא (דמאריה), דָּא הוּא הוֹד וְהָדָר, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ חֲגוֹר חַרְבְּךָ.
The passage discusses 'זַרִיז גַּרְמֵיהּ בָּהּ' (eagerness/quickness in Torah study), directly addressing the trait of zerizut as a form of divine service and praise; connects eager engagement with Torah study to divine glory (hod and hadar).
Where Zohar applies Zerizut (Eagerness/Zeal), Chaim Vital explains it.
Sefer Etz Chaim
Chaim Vital · 1570–1590 CE
ועתה נבאר כל זה בעז"ה הנה תחלה בא לו זה הצלם דגדלות מבינה דיש"ס ותבונה מבחי' חיצוניותם שהוא באחוריים בין בכלים בין באורות ונכנסין בז"א ונעשין בו כלי הפנימי מכולם בבחי' האחור לבד שהוא חיצוניותו ובתוכו המוחין שהיא נשמה לו וכל זה בבחי' אחור ואז עומדין אב"א זו"ן ואז נגדלת הנקבה באחור ז"א. והוא כי הנה הז"א לוקח חלקו וחלק שלה כי הוא בן בכור וא"כ לקח תחלה כלי שלו ושלה באחור לבד מבחי' מ"ה וב"ן וכן עד"ז באורות ונמצא שיש בו עתה מ"ה וב"ן באור נשמה וכלי הפנימי לו וכן לנוק'. ואמנם הגבורות דב"ן דמ"ה שבאבא ניתנין בנה"י דאימא ונעשו חסדים בערך הגבורה דאמא כנודע שהם ג"כ גבורות דב"ן דב"ן דחלקה והחסדים דמ"ה דמ"ה דאבא עם החסדים דמ"ה דב"ן דאמא ניתנין בנה"י דאבא ונעשו חסדים דאמא גבורות בערך חסדים דאבא כנודע. וכל זה נכנס תחלה כולו תוך הז"א. ואח"כ דרך האחור שלו היה מאיר לנוקבא ונותן לה אז הארה מהמוחין שבנצח הוד יסוד דאימא אשר כולם הם בחינת ב"ן שלו ושלה ונותן לה הארה משלה בלבד שהם הגבורות דב"ן דב"ן וגם נותן לה הארת הגבורות דב"ן דמ"ה ואח"כ בעת הנסירה מסתלקין נה"י דאו"א וב' בחי' חכמה וחסדים בין דאבא בין דאמא נשארין בסוד אור מקיף על ראש ז"א והשאר שהם הבינות וגבורות נכנסין בנוקבא ונגדלת בכל האחור שוה אליו כי אז נוטלת הם עצמן ולא הארתן לבד כבתחלה ואז נעשה בחי' היסוד שבה כי מתחלה ע"י הארה לבד הנמשכת לה ע"י ז"א לא נעשה בה רק בחי' המלכות שבה (ואח"כ) [ועתה] נעשה היסוד שבה והם ציון וירושלים כנזכר במ"א ואח"כ מעלים אותן או"א לחופה בהיכל עילאה דילהון אחר נסירה ועדיין אין בהם רק אורות דאב"א ומזדווגים שם פב"פ ונותן בה החסדים דאמא שגם הם אינן רק ה"ג מ"ה דב"ן מבחי' עצמו אלא שבערך הגבורות שלה נקרא חסדים ואז אלו החסדים נקרא רוחא דשדי בגווה כי אז הוא בסוד זווג ממש אמנם הכלי שלה הוא היסוד שלה והמ"ן הם ה"ג של חלקה שלוקחת בעת הנסירה כנ"ל. אך אלו ה"ג עצמם שלו נקרא רוחא דיליה דשביק בגווה כי הנה ז"א סוד רוח אך בהנתן בה נקרא נפש בצאת נפשה ולכן נקרא בן ולא בת ולהיותו בסוד אב"א אינו זווג גמור רק רוחא דשדי בגווה והוא שורש להעלות כל הבירורים עד ימות המשיח והוא שורש לכולם כי הוא השורש הראשון דב"ן וע"י מתבררין כל בירורי המלכים של זו"ן. ואמנם אח"כ חוזרים פב"פ ואז באים בחי' אורות הפנים דבינה שבתבונה ויש"ס מלובשין בפנימיותן ממש ואז נותן לה בסוד הארה בחי' ה"ג שלה ב"ן דב"ן ובסוד זווג ממש ה"ג שלו הנקרא חסדים דאימא כנ"ל (וכולם הן מן ב"ן). עוד נ"ל בדרך שני וב' פירושים הם אמת כי הנה א"א להזדווג ז"א בנוקבא אלא בהיותה שוה בשוה לגמרי כמוהו ואם לאו אז הזווג הוא זווג ז"א בלאה או יעקב ברחל או יעקב בלאה. והנה בהיותה בסוד אחור בשוה אליו אז האיר בה בחי' הגבורות דב"ן דב"ן אך הגבורות דמ"ה דב"ן כולם נעלמים תוך יסוד דאבא הסתום כנודע לכן צריך שיצאו משם וינתנו בתוכה ממש בעת הנסירה ואז חוזרין להנתן בה נה"י דאבא ואי אפשר שתקבלם אם לא יכנסו בה ג"כ נה"י דאמא ויתלבשו בתוכה ואז מקבלת היא גבורות דמ"ה (דב"ן) שביסוד דאבא והרי עתה בא ב' מנצפ"ף א' דגבורות אמא וא' דגבורות אבא כנזכר במ"א. אח"כ בחזירתם פב"פ אם לא גדלה כמוהו אז הוא זווג יעקב ורחל והיא קבלה תחלה גבורות דמ"ה דב"ן דרך מסך מז"א ואח"כ נותן לה חסדים דמ"ה דמ"ה בסוד זווג. אמנם כשנגדלת כמו הז"א לגמרי פב"פ אז לוקחת החסדים (דב"ן) דמ"ה (דב"ן) וג"כ החסדים דמ"ה דמ"ה כנזכר במ"א כי ז"א יש לו או"א ויעקב אבא לבד. והנה מן זה הנ"ל תבין איך החו"ג שבנה"י דאמא כולם הם בחי' ב"ן וכולם הם גבורות ולכן הם מנצפ"ך כפולות כי כולם גבורות והם י' דמים שבאשה ה' דם טוהר מהחסדים וה' דם טמא מהגבורות ומהם יונקים הקליפות הטמאים יען הם גבורות דנוקבא ששם אחיזת הקליפות. גם אפשר כי יש בחי' אחרת והם ה"ג דמ"ה דם טוהר וה"ג דב"ן דם טמא. והנה בעמידת לחש דחול הם לוקחים אחור ופנים דאמא דיש"ס ותבונה ובחזרה הם לוקחים אחור ופנים דחכמה דישסו"ת. ולכן עדיין אין זווג אלא ליעקב ורחל אלא שהוא במקום גבוה בחג"ת דז"א כנודע. אך בר"ח במוסף הם לוקחים אחור ופנים דכתר דיש"ס ותבונה ואז יכולין להזדווג ז"א ברחל כנ"ל שאין אלו מזדווגים רק בהיותן שוים בקומתן ובזה תבין מ"ש במ"א כי רבי עקיבא לבוש נשמתו מן (נ"א מהוד) הנה"י דאבא מצד גבורות שהוא צד שמאלי ואמנם נשמתו הוא מקין שהוא מן אמא כי הרי ר"ע נקרא חסיד כי נתבסם גבורת נשמתו עם החסדים ברדתם ביסוד והחסדים היו תחלה גבורות דאבא כנ"ל אלא שאחר כך נתחלפו וניתנו באמא לכן לבושו משם מאבא מצד הגבורות מצד שמאל שבו וכבר נתבאר איך הגבורה דהוד נכנסת ביסוד במקום החסד שבחסד לכן ר"ע שנשמתו מהוד הגבורות נעשה לבושו מחסד שבחסדים והיה מצד אבא כי משם שרשם:
The text discusses the descent and arrangement of divine forces and energies in systematic order, related to the eagerness of execution in spiritual work
Kalach Pitchei Chokhmah
Moses Chaim Luzzatto (Ramchal) · 1730–1750 CE
והנה ביאור כל זה הוא כמ"ש, איך כל מי שקונה פעולה בפני עצמו - קונה שם בפני עצמו. ונמצא שמדרגה זאת התחתונה לא היה לה להיות ענין בפני עצמו, אלא להטפל אל ענין החלקים האחרים שנסתלקו ממנה, והיה ענינה כענינם. ואז לא היה ענינה להוציא הרע, אלא תשלום הראשונים. וזה פשוט, כי על כן אנו קוראים לה מדרגה בפני עצמה, מפני שהאור נמצא בה בהדרגה תחת הענין הראשון, מה שבתחלה היתה נכנסת גם היא בכלל הענין הראשון. וזאת היא ההדרגה שאנו אומרים בכאן:
The passage discusses acquiring action ('קונה פעולה') and acquiring a name ('קונה שם'), which relates to the concept of eagerness and zeal in performing spiritual work and mitzvot. The discussion of how lower levels acquire independent significance through their actions connects to the practical implementation of spiritual eagerness.
Where Moses Chaim Luzzatto (Ramchal) explains Zerizut (Eagerness/Zeal), Moses Chaim Luzzatto (Ramchal) applies it.
Derekh Hashem
Moses Chaim Luzzatto (Ramchal) · 1735–1745 CE
ימים שאין בהם תפילין: והנה נצטוינו להתעטר בעיטור זה כל הימים חוץ מימי הקדש שהם עצמם אות לישראל ומצדם מתעטרים ישראל בעיטוריהם בלי השתדלות אחר משא״כ שאר הימים שא״א להשיג העיטורים אלא בהשתדלות הזה. וגם אחר ההשתדלות עצמו אין מעלת העיטור המושג בו כמעלת העיטור הנמשך מאליו בימי הקדש אלא פחות ממנו הרבה. אמנם הדברים כלם בכל גבוליהם משוערים מן החכמה העליונה כפי מה שהוא היותר נאות:
The text emphasizes hishtadlut (effort/eagerness) required to attain spiritual adornment through tefillin on weekdays, contrasting it with the effortless receipt on holy days. This reflects the practical application of eagerness and diligence in performing mitzvot, a core principle of zerizut.
Mesillat Yesharim
Moses Chaim Luzzatto (Ramchal) · 1738 CE
בְּבֵאוּר מִדַּת הַזְּרִיזוּתאַחַר הַזְּהִירוּת יָבוֹא הַזְּרִיזוּת, כִּי הַזְּהִירוּת סוֹבֵב עַל הַ"לֹּא תַעֲשֶׂה" וְהַזְּרִיזוּת עַל הָ"עֲשֵׂה", וְהַיְנוּ (תהילים לד טו): סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב.
The passage explicitly discusses 'מִדַּת הַזְּרִיזוּת' (the trait of zerizut), defining it in relation to the positive commandments ('עֲשֵׂה'). It establishes zerizut as following after zehirut (caution) and distinguishes it as focusing on active performance of mitzvot, grounded in Psalm 34:15.
Where Moses Chaim Luzzatto (Ramchal) applies Zerizut (Eagerness/Zeal), Chaim of Volozhin explains it.
Nefesh HaChayim
Chaim of Volozhin · 1780–1820 CE
וכל אשר ירבו השלש יסודות אמ"ש להתקשר בשרשין דלהון כנ"ל. יתרבה אורן בפנימיותן ובהקיפן ויזדככו כל הגוף שמעפר שלא יהא שום עצלות וכבדות באברי הגוף. ויהיה רץ כצבי וקל כנשר לעשות רצון הקדוש ב"ה. כענין שכתוב בזוהר פנחס רכ"ה א'. לב איהו זכיך מכלא. מינה כל טב וכל בריאותה דשייפין כלהו. וכל תוקפא וכל חדוה וכל שלימו דאיצטריך לכל שייפין. ובזוהר ויקהל קנ"ח ב'. ת"ח בשעתא דבר נש שוי רעותיה לגבי פולחנא דמאריה ההוא רעותא סליק בקמייתא על לבא דאיהו קיומא ויסודא דכל גופא. ולבתר סליק ההוא רעותא על כל שייפי גופא ורעותא דכל שייפי גופא ורעותא דלבא מתחבראן כחדא. ואינון משכין עלייהו זיהרא דשכינתא לדיירא עמהון. וההוא ב"נ איהו חולקא דקב"ה:
The passage describes becoming swift as a gazelle and light as an eagle (רץ כצבי וקל כנשר) to perform God's will, exemplifying the eagerness and quickness in performing mitzvot that characterizes zerizut.
Where Chaim of Volozhin explains Zerizut (Eagerness/Zeal), Shneur Zalman of Liadi applies it.
Tanya
Shneur Zalman of Liadi · 1786–1796 CE
בְּרַם, כְּגוֹן דָּא צָרִיךְ לְאוֹדוֹעֵי כְּלָל גָּדוֹל: כִּי כְּמוֹ שֶׁנִּצָּחוֹן לְנַצֵּחַ דָּבָר גַּשְׁמִי, כְּגוֹן: שְׁנֵי אֲנָשִׁים הַמִּתְאַבְּקִים זֶה עִם זֶה לְהַפִּיל זֶה אֶת זֶה, הִנֵּה, אִם הָאֶחָד הוּא בְּעַצְלוּת וּכְבֵדוּת – יְנוּצַּח בְּקַל וְיִפּוֹל גַּם אִם הוּא גִּבּוֹר יוֹתֵר מֵחֲבֵירוֹ, כָּכָה מַמָּשׁ בְּנִצְחוֹן הַיֵּצֶר, אִי אֶפְשָׁר לְנַצְּחוֹ בְּעַצְלוּת וּכְבֵדוּת – הַנִּמְשָׁכוֹת מֵעַצְבוּת וְטִמְטוּם הַלֵּב כָּאֶבֶן, כִּי אִם, בִּזְרִיזוּת – הַנִּמְשֶׁכֶת מִשִּׂמְחָה וּפְתִיחַת הַלֵּב, וְטָהֳרָתוֹ מִכָּל נִדְנוּד דְּאָגָה וָעֶצֶב בָּעוֹלָם.
The passage explicitly contrasts laziness and heaviness (עצלות וכבדות) with zerizut (זריזות) as the practical method for overcoming the evil inclination, drawing an analogy to physical struggle; zerizut is presented as emerging from joy and an open heart, directly applicable to spiritual combat.
Connections
Top Passages(20)
Mesillat Yesharim · Moses Chaim Luzzatto (Ramchal)
בְּבֵאוּר מִדַּת הַזְּרִיזוּתאַחַר הַזְּהִירוּת יָבוֹא הַזְּרִיזוּת, כִּי הַזְּהִירוּת סוֹבֵב עַל הַ"לֹּא תַעֲשֶׂה" וְהַזְּרִיזוּת עַל הָ"עֲשֵׂה", וְהַיְנוּ (תהילים לד טו): סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב.
Tap to expand
Mesillat Yesharim · Moses Chaim Luzzatto (Ramchal)
וְעִנְיָנוֹ שֶׁל הַזְּרִיזוּת מְבֹאָר, שֶׁהוּא הַהַקְדָּמָה לַמִּצְוֹת וּלְהַשְׁלָמַת עִנְיָנָם. וְכַלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים ד): זְרִיזִים מַקְדִּימִים לַמִּצְוֹת.
Tap to expand
Mesillat Yesharim · Moses Chaim Luzzatto (Ramchal)
כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, חִזּוּק גָּדוֹל צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְחַזֵּק וּלְהִתְגַּבֵּר בִּזְרִיזוּת לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוֹת, בְּהַשְׁלִיכוֹ מֵעָלָיו כֹּבֶד הָעַצְלָה הַמְעַכֶּבֶת עַל יָדוֹ.
Tap to expand
Mesillat Yesharim · Moses Chaim Luzzatto (Ramchal)
וְהִנֵּה שְׁלֹמֹה שָׁנָה מְאֹד בְּאַזְהָרָתוֹ עַל זֶה בִּרְאוֹתוֹ אֶת רֹעַ הָעַצְלָה וְהַהֶפְסֵד הַגָּדוֹל הַנִּמְשָׁךְ מִמֶּנָּה וְאָמַר (משלי ו':י'-י"א): מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת מְעַט חִבֻּק
Tap to expand
Mesillat Yesharim · Moses Chaim Luzzatto (Ramchal)
בְּבֵאוּר חֶלְקֵי הַזְּרִיזוּתחֶלְקֵי הַזְּרִיזוּת שְׁנַיִם, אֶחָד קֹדֶם הַמַּעֲשֶׂה וְאֶחָד אַחֲרֵי כֵן.
Tap to expand
Mesillat Yesharim · Moses Chaim Luzzatto (Ramchal)
כִּי הַזְּרִיזוּת הִיא מִדַּת שְׁלֵמוּת גָּדוֹל אֲשֶׁר טִבְעוֹ שֶׁל הָאָדָם מוֹנְעָהּ מִמֶּנּוּ עַתָּה. וּמִי שֶׁמִּתְגַּבֵּר וְתוֹפֵשׂ בָּהּ כָּל מַה שֶׁיּוּכַל, הִנֵּה לֶעָתִיד לָבוֹא יִזְכֶּה לָהּ
Tap to expand
Mesillat Yesharim · Moses Chaim Luzzatto (Ramchal)
אַךְ הַזְּרִיזוּת אַחַר הַתְחָלַת הַמַּעֲשֶׂה הוּא, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאָחַז בְּמִצְוָה, יְמַהֵר לְהַשְׁלִים אוֹתָהּ וְלֹא לְהָקֵל מֵעָלָיו כְּמִי שֶׁמִּתְאַוֶּה לְהַשְׁלִיךְ מֵעָלָיו מַשָּׂאוֹ, אֶלָּא מִי
Tap to expand
Mesillat Yesharim · Moses Chaim Luzzatto (Ramchal)
וְאָמְנָם, הִתְבּוֹנֵן עוֹד, שֶׁכְּמוֹ שֶׁהַזְּרִיזוּת הוּא תּוֹלֶדֶת הַהִתְלַהֲטוּת הַפְּנִימִי, כֵּן מִן הַזְּרִיזוּת יִוָּלֵד הַהִתְלַהֲטוּת. וְהַיְנוּ, כִּי מִי שֶׁמַּרְגִּישׁ עַצְמוֹ בְּמַעֲשֵׂה
Tap to expand
Mesillat Yesharim · Moses Chaim Luzzatto (Ramchal)
אֶלָּא בְּהַגִּיעַ זְמַנָּהּ אוֹ בְּהִזְדַּמְּנָה לְפָנָיו אוֹ בַּעֲלוֹתָהּ בְּמַחְשַׁבְתּוֹ, יְמַהֵר יָחִישׁ מַעֲשֵׂהוּ לֶאֱחֹז בָּהּ וְלַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ וְלֹא יַנִּיחַ זְמַן לִזְמַן שֶׁיִּתְרַבֶּה ב
Tap to expand
Mesillat Yesharim · Moses Chaim Luzzatto (Ramchal)
וְאָמְרוּ (פסחים ד): זְרִיזִים מַקְדִּימִים לַמִּצְווֹת. וְכֵן אָמְרוּ (ברכות ו): לְעוֹלָם יָרוּץ אָדָם לִדְבַר מִצְוָה וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת.
Tap to expand
Mesillat Yesharim · Moses Chaim Luzzatto (Ramchal)
בְּדֶרֶךְ קְנִיַּת הַזְּרִיזוּתהִנֵּה הָאֶמְצָעִים אֲשֶׁר נִקְנֶה בָּם הַזְּרִיזוּת, הֵם הֵם אוֹתָם אֲשֶׁר נִקְנֶה בָּם הַזְּהִירוּת, וּמַדְרֵגוֹתֵיהֶם כְּמַדְרֵגוֹתֵיהֶם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַע
Tap to expand
Mesillat Yesharim · Moses Chaim Luzzatto (Ramchal)
בְּבֵאוּר מַפְסִידֵי הַזְּרִיזוּת וְהַהַרְחָקָה מֵהֶםהִנֵּה מַפְסִידֵי הַזְּרִיזוּת, הֵם הֵם מַגְדִּילֵי הָעַצְלָה. וְהַגָּדוֹל שֶׁבְּכֻלָּם, הוּא בַּקָּשַׁת הַמְּנוּחָה הַגּוּפָנִית וְשִׂנְאַת הַטֹּר
Tap to expand
Mesillat Yesharim · Moses Chaim Luzzatto (Ramchal)
וְהִנְּךָ רוֹאֶה, כִּי רָאוּי לַזְּרִיזוּת לִהְיוֹת בְּמַדְרֵגָה אַחַר הַזְּהִירוּת, כִּי עַל הָרֹב לֹא יִהְיֶה הָאָדָם זָרִיז אִם לֹא יִהְיֶה זָהִיר בַּתְּחִלָּה. כִּי מִי שֶׁלֹּא יָשִׂים לִבּוֹ לְהִ
Tap to expand
Mesillat Yesharim · Moses Chaim Luzzatto (Ramchal)
עוֹד מִמַּפְסִידֵי הַזְּרִיזוּת הוּא רֹב הַפַּחַד וְגֹדֶל הַמּוֹרָא מִן הַזְּמַן וְתוֹלְדוֹתָיו, כִּי פַּעַם יִירָא מֵהַקֹּר אוֹ מֵהַחֹם, וּפַעַם מֵהַפְּגָעִים, וּפַעַם מִן הֶחֳלָאִים, וּפַעַם מִן הָר
Tap to expand
Mesillat Yesharim · Moses Chaim Luzzatto (Ramchal)
וּשְׁלֹמֹה אָמַר בְּחָכְמָתוֹ (משלי ו'): אַל תִּתֵּן שֵׁנָה לְעֵינֶיךָ וּתְנוּמָה לְעַפְעַפֶּיךָ, הִנָּצֵל כִּצְבִי מִיָּד וְגוֹ'.
Tap to expand
Mesillat Yesharim · Moses Chaim Luzzatto (Ramchal)
וַחֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קד) יִחֲסוּ לוֹ הַשֶּׁבַח הַזֶּה, עַל שֶׁמִּהֵר בִּמְלֶאכֶת בִּנְיַן הַבַּיִת וְלֹא נִתְעַצֵּל בָּהּ לְאַחֵר אוֹתָהּ. וְכֵן דְּרָשׁוּהוּ עַל מֹשֶׁה עָלָיו הַשּ
Tap to expand
Mesillat Yesharim · Moses Chaim Luzzatto (Ramchal)
וְכֵן תִּמְצָא כָּל מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים תָּמִיד בִּמְהִירוּת. אַבְרָהָם כָּתוּב בּוֹ (בראשית י"ח:ו'): וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי וְגוֹ', וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר
Tap to expand
Mesillat Yesharim · Moses Chaim Luzzatto (Ramchal)
וְכֵן אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (במדבר רבה פרשה י): וַתְּמַהֵר הָאִשָּׁה וְגוֹ' (שופטים יג), מְלַמֵּד שֶׁכָּל מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים בִּמְהִירוּת, אֲשֶׁר לֹא יִתְּנוּ הֶפְסֵק זְמַן לֹא אֶל הַתְחָלַת ה
Tap to expand
Mesillat Yesharim · Moses Chaim Luzzatto (Ramchal)
וְאוּלָם הָאָדָם אֲשֶׁר אֵין הַחֶמְדָּה הַזֹּאת לוֹהֶטֶת בּוֹ כָּרָאוּי, עֵצָה טוֹבָה הִיא לוֹ שֶׁיִּזְדָּרֵז בִּרְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּמָּשֵׁךְ מִזֶּה שֶׁתִּוָּלֵד בּוֹ הַחֶמְדָּה בַּטֶּבַע, כִּי הַת
Tap to expand
Mesillat Yesharim · Moses Chaim Luzzatto (Ramchal)
וּבַמִּדְרָשׁ אָמְרוּ (ויקרא רבה פ' מח): הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת, בִּזְרִיזוּת, כְּאִלֵּין עוּלֵמָתָא, כַּמָּה דְּאַתְּ אָמַר (תהלים סו): בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת.
Tap to expand